התקופה החדשה

איך ההרגשה להיות כשלון בהכל?

 עם הפרעת אכילה אין מנוס מכשלון - אין יום שאתה לא נכשל, נכשל פשוט בהכל..

לדוגמא: אתמול שרלוט (הילדה של המשפחה שאצלה אנחנו מתארחים) הציע לי לצאת למסיבה..

עכשיו אסביר את הדיאלוג שהתרחש בראשי בתוך פחות משנייה..

ה¨א : ¨לא! לשמנה כמוך אסור לצאת מהבית, מהחדר! אסור לך להראות את עצמך בשומקום!

שפיות: תילחמי בה! את רוצה להחלים לא?! די אורית, תצאי, תבלי.. את הרי כל כך אוהבת לצאת ולרקוד.. תלכי..¨

עניתי בסדר, אני באה. שרלוט שמחה ואמרה לי אז לכי להתארגן, להתלבש..

בשנייה ששמעתי את המילה ¨להתלבש¨ התחלתי להתחרט, אבל כבר היה מאוחר מדי..

הלכתי להתלבש, שמתי איזה ג'ינס שבקושי הצלחתי לסגור.. (זה מטורף כמה שאני שמנה!!!!!!)

מדדתי איזה משהו והלכתי להסתכל במראה..

ה¨א : חחחח כן כן לכי תצאי, תראי לכולם את גופך המהמם, נוטף השומן הזה.. את פשוט כשלון - כשלון!

תוך פחות מדקה השתכנעתי שהיום אני לא יוצאת. מהר מאוד החלפתי לפיג'מה הגדולה שלי והודעתי לשרלוט שאני לא יוצאת..

¨אני מצטערת אני פשוט ממש עייפה.. אני אבוא בסופ¨ש מבטיחה..¨

עליתי לשירותים והקאתי, כאילו שאם אני אקיא אני אצליח לסלק את הקול המכאיב הזה של הפרעת אכילה מראשי..

אז למה אני מספרת את כל זה..?

מתוך ייאוש.. נמאס לי להרגיש כשלון בכל תחום.

לצום אני כבר לא מצליחה, אפילו להחלים אני לא מצליחה כי אני מקיאה בלי הפסקה.

לצאת ולהנות אני לא מצליחה.

בכל תחום אני פשוט נכשלת..