אני לא יודעת, אולי זה לא צריך להיות כל כך נורא בשבילי..
יכול להיות שאני סתם מגזימה, אבל עובדה שאני לא מפסיקה לבכות לרגע.
אתם מכירים את זה שאתם ממש נקשרים למישהו, כשאתם מפחדים להיקשר אליו מחשש שיעזוב- והוא אכן עוזב?
אז כנראה שלאחד ההורים שלכם היה חבר או חברה..
מה שאני מנסה לספר, או לחלוק [בניסוח די צולע, אני חייבת לציין] זה שהיום אמא שלי והחבר שלה נפרדו.
וזו הרגשה די מוזרה. כי כשאבא שלי נפרד מחברה שלו קפצתי עד השמיים מרוב שמחה.
אבל את חבר של אמא שלי באמת אהבתי, נקשרתי אליו.(לעומת חברה של אבא שלי><..{כן, שנאתי אותה..})
במשך כל היום היית מאושרת, מלאת שמחת חיים. היו לנו צילומים היום, כל היום הבנות ננעלו בשירותים כדי להחליט אם לסדר את השיער לצד ימין או שמאל. שמחתי וקפצתי, צחקתי ונהנתי( כשיש לכם חברים כמו שלי-אפילו בצפר מהנה..)חברות שלי מבית ספר אחר הפתיעו אותנו והגיעו... ואני מניחה ש.. פשוט לא ראיתי את זה בא.
כאילו, אני לא חושבת שאפשר היה לנחש. רק אתמול יצאנו לטיול אופניים קשה ומיוזע למבצר מדהים שלמרגלותיו שכן אגם.
משהו שכשראיתי לא הייתי בטוחה שקיים,זה נראה כל כך עתיק-כאילו נכנסנו לתוך איזושהי פואמה, או קטע מימי הביניים.
אחרי שחזרנו מהטיול אמא וחברשלה(אני לא רוצה לכתוב שמות..:\) התסגרו בחדר למשך כמה דקות ואחר דן פשוט אמר לנו (לי ולאחי) ויצא מהבית.זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו לפני שגיליתי.
ואיך גיליתי? מאמא. בטלפון.
באתי לספר לה על הצילומים היום והיא הנחיתה עליי אבן בגודל הירח(בגודל המקורי, לא איך שאנחנו רואים אותו...)
הוא השאיר לנו מכתבים, ואיכהו עד אותו רגע הצלחתי להתאפק. אבל כשקראתי את המכתב וכבר פרצתי בבכי.
אני באמת באמת קשורה אליו,והוא איש נהדר.
כמה שמוזר לחשוב ולהגיד את זה.... הוא אבא שני בשבילי.
ובנימה אופטימית זו, אני מוסרת ד"ש לשרופת השיער שלי שהגיעה היום עד אליי..(היא יודעת מי היא)
אני האמת שמחה שיכולתי לפרוק פה קצת... זהבאמת לא דבר קל, כמה שכשאני מסתכת על זה מהצד אני חושבת לעצמישאם זה היה קורה לחברה הייתי אומרת בטח- "לא ביג דיל, כולה חבר של אמא שלה.." אבל זה באמת לא ככה.
וזה באמת משאיר חור בלב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טולי חתלתולי