כל כך צריכה את זה,

לבכות, להתפרק, לצרוח, לא לחשוב על כלום

רק קצת שקט עם עצמי.

הכל מבולבל!

מה יהיה היום, מה יהיה מחר?

השאלה חוזרת שוב ושוב,

אבל נשארת באותה צורה

בלי שום ידיעה.

ובלי לעשות כלום

רק ממשיכה את היום,

שעה אחת עוברת,

ומיד אחריה עוד אחת,

והזמן עובר לו,

אבל בלב הכל דומם, הכל עצר,

מחכה שהכל יעבור.