תמות

אל תהיה חלק בחיים שלי

אני שונאת אותך

שונאת לראות אותך

שונאת לשמוע אותך

שונאת את כולך.

שונאת את הריבים המפגרים האלה

שאני יוצאת עם מכות כחולות

ושאתה מקלל אותי.

שונאת שאמא תמיד בצד שלך

שאתם מדברים עליי כאילו אני לא לידכם ולא שומעת

שונאת שהיא מקללת אותי

וצועקת

שונאת את האיומים שלה לשלוח אותי לפנימייה.

שונאת את המשפחה הזאת

שונאת שקשה

שונאת שאבא לא פה.

נעלם בתוך ים של דמעות

אני רוצה את אבא.

"זה הזמן שלי לצעוק בחזרה

אני אדאג שיהיה לי טוב

יהיה לי טוב"

מהימים האלה שהכל מתהפך ולא נרגע

מהתקופה הזאת.

אני אומרת שטויות ומתחרטת.

לתפוס את עצמי ולחזור

לנשום ולהרגע

הכל בסדר

הכל מדהים :)

לחייך

כי אין דבר יותר יפה מזה

צמרמורת.

לא יודעת מה יש לי.

משהו חדש מתחיל

משהו שאני לא רגילה אליו,

משהו שרציתי

שנלחמתי בשבילו

משהו טוב...

לא יודעת

יש דברים שלא רוצים לשמוע

למרות שיודעים אותם.

אני לא מבולבלת

אין מילה למצב הזה.

כאילו הלב שלי לא נרגע

לא יכול

לא רוצה..

הכל התהפך לי

השתנה.

אני לא יודעת מה יהיה עכשיו

מה לעשות עם עצמי.

להתפרק

זה כל מה שנשאר לי

אני יודעת שמה שקרה עכשיו היה טוב

היה מדהים

היה צריך לקרות.

אז למה זה לא מרגיש ככה?

הנה הגיעו הדמעות