אם ניתנה לך טיפה טובה אחת,

מטורף.

חופש! זתומרת לא ממש..

דיי מבאס, מתאים לי חופש עם המון שינה, חברות, בילויים ומשפחה..

ובמקום זה, הוא מלאא בצופים..

זה כיף, כמובן! אבל יכול להיות שזה קצת יותר מידי, אפילו בשבילי..

הצוות בסוף כן יוצא לחלוץ!

זה משמח לאללה, כי זאת חוויה מדהימה, וזאת גם ההזדמנות האחרונה שלנו להיות עם בנדור, כי הוא כניראה מתגייס לפני המחנ"ק.. אבל מצד שני..זה תופס פשוט את כל החופש!

הכל מתחיל מחר..

מחר- יום עבודה של הצוות.

שישי- חזרות לטקס יום השואה.

שבת- ליל הסדר.

ראשון- טירוף הכנות לאתגר ולחלוץ..

שני, שלישי ורביעי- אתגר!

כניראה אני חוזרת בלילה של רביעי לישון בבית ועל הבוקר של חמישי נוסעת לחלוץ, או מיד מהאתגר- לחלוץ, והתיק יגיע לחלוץ עם הציוד והראשי צוות.

חמישי ושישי-חלוץ!

שבת-לישוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן.

ראשון- בצפר! פאק!

אבל תמיד כדאי להסתכל על הצד החיובי..

זה המון זמן איכות עם נועמז.. ועם הצוות המדהים שלי.

והזדמנות להכיר אנשים לעמוק, ולהכיר אנשים חדשים..

יהיה כיףף(: אני מקווה.

עם מתן הכל יופי.

היום היה לנו שבועיים..

אבל לא יכולנו להיפגש, מחר אנחנו ניפגשים(:

כיףף לנו, אנחנו נהנים..

ואוהבים..אני חושבת..

אבל בלי לחץ..יש לנו את כל הזמן שבעולם(:

אני לא יודעת אם לספר לו על השומר"ש..

איך הוא יגיב?

איך לספר?

מה פתאום בלי קשר לספר לו..?

כניראה שבחלוץ אני מספרת לצוות שלי..

אז מה, הצוות שלי ידע לפניו?

כלכך הרבה אנשים נטשתי לאחרונה..

זתומרת לא נטשתי..

לא שמרתי על קשר..

זה מעצבן.

אני יכולה למנות עכשיו לפחות שבעה אנשים של דיברתי איתם מינימום חודש.. ואני כלכך רוצה להיפגש איתם, לדבר איתם, לשמוע מה קורה איתם, לצחוק איתם..אבל באמת שאין לי זמן.

אני לא מצליחה למצוא להם זמן. וזה הורג אותי.

רציתי את החופש הזה..להקדיש..כל יום, למישהו אחר..

יום אחד איתה, יום אחד איתו..

לשמוע ממכם קצת, לדבר..

אבל גם את זה כבר אין לי..

כל פעם שאתם מזמינים אותי ואני נעלצת לדחות כי כבר יש לי משהו אחר, אני אוכלת את עצמי מבפנים ומפחדת שזאת אולי הפעם האחרונה שתציעו לי.

אתם באמת חשובים לי.

אני כלכך אוהבת וצריכה את קירבתכם.

אני מבטיחה להשתדל..

אהה..

ודבר אחרון..

שתדעו, שהתגובות שלכם באמת חשובות לי..

אין לכם מושג כמה כיףף זה לקרוא את מה שכל אחת ואחד ממכם כותבים לי(:

אני אוהבת אתכם כלכך3>

נטע בעלת כאב ראש נוראי.

עריכה 20.4 שעה- 11:36:

אז אין חלוץ בסוף.

אני חוזרת ביום רביעי בלילה.

שכ"ב ה-פפיפ- החליטו לא להוציא אותנו, מהסיבה שזה לא שיוויוני לשאר הצוותים.

זה מבאס לאללה.

אבל אין מה לעשות.

נילחמנו כמה שיכולנו.

אני בעד ללכת לים,

לא יצא לי ללכת אף לא פעם אחת החופש.

אנחנו חברים.

כבר מיום רביעי.. אבל מישומה לא היה לי חשק לעדכן.

כיף לי.

אני נהנת.

זה חדש לי, ובהתחלה נלחצתי..

לא ידעתי איך לאכול את זה, איך להתנהג..

מה עושים בביה"ס? להיות יחד או עם החברים?

אבל למדתי להנות מיזה..

אני חושבת שמצאנו את האיזון..אנחנו לא לוחצים אחד על השני.

וזה הכי חשוב(:

תודה לכל מי שהיה פה בשבילי.

אין לכם מושג כמה אני מעריכה ואוהבת אתכם3>