אם ניתנה לך טיפה טובה אחת,

האמת.. אני לא יודעת מה אני מרגישה...

זה כואב,

וזה לא כאב פתאומי שעובר.

זה כאב שתופס בך רק אחרי שאתה באמת מבין מה קרה ולא עוזב.

זה הזוי בשבילי.

אני לא מבינה איך זה קרה.

אני מרגישה שאני דפוקה, שאני מגעילה, שאני מכוערת, שאני ביישנית מפגרת.

שאף אחד בעולם הזה לא ירצה אותי בחיים.

שאין לי סיכוי עם אף אחד!

למה אני כזאת ביישנית שלא מעיזה להחליף איתו מילה? היו לי כלכך הרבה הזדמנויות, היו קטעים שהוא פשוט עמד לידי ולא ניצלתי את זה..

אני שונאת את עצמי על זה.

אני לא רוצה את זה יותר. דיי כבר,

לא רוצה להרגיש יותר את הרגש האידיוטי הזה, שאני כל פעם מחדש נפגעת ממנו כמו מפגרת !!

אני הרי בפנים יודעת שבי יש קצת יותר מאשר בה,

אבל בכל זאת..

איך זה קרה?

למה?

עריכה: 13.12 שעה-21:00...

משמח אותי כל פעם מחדש, שיש לי חברות כאלו מדהימות!

יפות שלי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייכן..

בזכותכן אני מחייכת (:

הייתי היום בביה"ס, היה נחמד..

לא משהו מיוחד, כי הרי גם בשביתה באתי כמה ימים בשבוע לביה"ס כי מורות ההיסתדרות לימדו..

ניסיתי כמה שפחות להסתכל עלייו. לאט לאט אני אצליח(: אני אופטימית..

אני אוהבת אותכם3>

וחזרה קלה וטובה ללימודים!

נטע(: