אם ניתנה לך טיפה טובה אחת,

אני הגעתי להחלטה, שאני מקווה שתשנה לפחות קצת את חיי.

ביום שלישי שעבר, הלכתי בפעם הראשונה למפגש 'שומרי משקל'.

בהתחלה הייתי מבויישת, הלכתי עם אמא ובהתחלה לא רציתי להיכנס בכלל..

אבל אחרי אפיסת כוחות נכנסתי, היו שם עוד כמה ילדים ממש כמוני וכאלה יותר שמנים..

ישר שנכנסתי אחת הנשים שאחראיות שם אמרה לי "אני לא בטוחה שאת צריכה. אבל בואי תשקלי.."

האמת שלא נלחצתי בכלל, אני הרי מודעת למצב שלי וזאת לא היית הפתעה בכלל בישבילי, וגם המשקל היה דיי בפינה ואף אחד לא ראה.

זאת ששקלה אותי שהיא גם המנחה אמרה לי שהיא רוצה שאני ארד 6-5 קילו, לא יותר. שאני לא צריכה יותר מיזה.

אח"כ ישבנו אמא שלי ואני עם מישהי שהסבירה לנו בדיוק איך הולך עם התשלום והכל והיא אמרה שזה פעם בשבוע ביום שלישי במשך 9 שבועות. הבעיה הייתה שיש לי בדיוק צופים אבל החלטתי שז ממש חשוב לי ואני אצא מהצופים ביום שלישי במשך 9 שבועות יותר מוקדם. אני מוכנה לעשות הכל בשביל המטרה שלי.

כשסיימנו התיישבנו ואז התחילה המנחה לדבר עם כולם ושאלה איך עבר השבוע של כל הילדים ובאותו שבוע בדיוק לא היו ממש ירידות במשקל אז היא אמרה שהיא מאוכזבת והיה שם איזה ילד חמוד שירד 1.100 קילו וכולם מחאו לו כפיים, הרגשתי ממש כמו שקבוצת תמיכה. אבל זה היה ממש נחמד. זה נתן לי מוטיבציה לבוא שבוע הבא ולרדת במשקל.

אני כלכך רוצה את זה. ושום דבר לא יעצור אותי!

זה או עכשיו, או לעולם לא.

מדהים מה שהזמן יכול לעשות.

עדיין נשאר רגש קטנטן. אבל כלום מעבר לזה.

מחר שוב רואים אותך, וזה יחזור אליי כמו בומרנג.

המשך סופשבוע נחמד ומהנה לכולכם(:

אני אוהבת אתכם33>