הפעם האחרונה ש...

הפעם האחרונה שצחקתי-

לפני כחצי שעה עם טליה =]

הפעם האחרונה שנפגעתי-

פיזית,אני מקבלת מכות כל הזמן :P

נפשית,כשהרגשתי שמפלים,שופטים אותי בגלל שאני קצת שחומה..

(קראו לי "שחורה" כ"כ נפגעתי! (למרות שחברות שלי אומרות שיש לי צבע שזוף ויפה(חארטה חח)))

הפעם האחרונה שבכיתי-

יום חמישי,לא יוצא לי לבכות הרבה כי אני מוקפת באנשים,

בזמן האחרון אני זקוקה לכל דימעה שתפרוק מהלב שלי קצת...

הבנאדם האחרון שהתקשר אליי-

טליה

הדבר האחרון שחכיתי לו כל כך הרבה-

ההופעה שלי-ריקוד-

ביום חמישי הבא בגבעת ברנר,כולם מוזמנים לבוא (פאדיחות חח)

הפעם האחרונה שהתאכזבתי-

שנתנו לנו מבחן הביתה וקיבלתי בו 65!!

הפעם האחרונה שפגעתי-

אני חושבת לפני חצי שעה..אני לא בטוחה...בידיד שלי ואני אפילו לא יודעת למה

אבל אני ממש מצטערת!

הפעם האחרונה שכעסתי-

שהייתי בשיחת 'נפש' עם ילד שאני ממש מחבבת ומנסה לתקשר איתו

וילדה באה והפריעה לנו (בכוונה....ותאמינו לי,אני יודעת שבכוונה כי הוא מרגישה אליו מש'ו)

השיר האחרון ששמעתי-

Linkin Park-What i've done

הפעם האחרונה שהופתעתי-

שאמרו לי שהשיכבה שלי מהמושב טסה להולנד,צרפת ובלגיה בחופש ל-8 ימיםם!!

אני הולכת להנותתת!

הדבר האחורון שאכלתי-

סוכריה שלא נגמרת והיא נגמרה לי אחרי חצי שעה =\

הוספתי קצת לשאלון מעצמי

השיר האחרון ששרתי-

אין לי מוצא

כתבה:אני

הלחינה(בקושי חח):אני

הפעם האחרונה שבאמת נהנתי-

איתו,היום

הפעם האחרונה שהתרגזתי-

כשגיליתי ששתי ההופעות של שני החוגים שלי נופלים על אותו התאריך ועל אותן השעות!

פעם אחרונה שהרגשתי עם עצמי ממש טוב-

כשגיליתי שלמרות שאני חדשה יש בנים ממש חמודים שמכבדים אותי ומעריכים אותי

ואפילו נהנים להיות בחברתי...

טוב...

זה השאלון הראשון שמלאתי...

התרגשתי כ"כ חח

טוב...

הרבה זמן לא עידכנתי...בגלל שההרגשה שלי לא משתנה מהפוסטים הקודמים...

אני עדיין מרגישה

-לא שייכת

-שונה

-בודדה

-יחידה בעולמי....

חשבתי שעם הזמן ההרגשה תשתנה,אך היא רק מתחזקת...

החלטתי לפרסם שיר שכתבתי לפני יותר משנה...

מקווה שתאהבו...

לא אחזור בי

כתבה:אני

לא ארשה שליבי יפעם שוב

לא ארשה שזיכרוני יחזור אחור

לא אפצח בשיר כי אתה לא תשוב

לא,אין צבעים לקשת,הכול לבן שחור

אתה לא תתלכלך כדי לתפור את ליבי

המסכה נראית בדיוק כמו פנייך

החוטים שקשרת כדי לשלוט בגופי

תורי לגרום לשברים בין רגלייך

מחוך ידייך החונק את חיי

המפתח ששכפלת אל ליבך,מזויף

כל המילים היפות נוזלות בין אצבעותיי

 הסכין הנוטפת,הפגיון המשויף

שידכת את שפתיי כדי שלא אומר דבר

כדי שאף שקר לא ילחש אל אוזן

המראה המשקפת לי את כל העבר

כל הזיכרונות קשורים אל רגלי כעוגן

השארתי שרוך צמר לאורך כל דרכי

כדי שלא יאבדו שוב פעם עקבותיי

אולי בהמשך חיי,אולי אחזור בי

אולי אכן אהבת אותי וסנוורת את עיניי

אני מוצאת את עצמי,כאן.

יושבת,כפופה.

חובקת את רגליי קרוב אל ביטני.

מרכינה את ראשי ומשעינה אותו על בירכיי.

הדמעות נספגות וחדרות דרך אריג מכנסיי,

ומרטיבות את עורי.

מתנדנדת,

מטה,מעלה

קדימה,אחורה,

מנסה להתחמק מהכאב.

התחושה מתחזקת,

איני לבד.

מסכיתה היטב,

נשמעת רק הדממה

זה הכאב שמדבר אליי,

הכאב שמדבר במקומי.

מנסה לאחוז

אבל אין לי במה.

כוחותיי אזלו למרגלות רגליי החשופות

איני מצליחה לאסוף אותם בחזרה.

פניי נעשות חירוות

וגופי מתרוקן

אך נעשה כבד אף יותר.

אמא אדמה קוראת לי להתאחד איתה.

מושכת אותי מטה.

מקריבה אותי אליה יותר ויותר

ואני,המהופנטת מקולה,

עוקבת אחריו.

צעד,צעד

פסיעה,פסיעה.

עד שאגיע אליה

לנצח.

נזכרת בכם,

זיכרון אחרון לפני נפילתי.

אודם האש משתקף בעיניי.

כוחותיי שבים אליי.

מרימה את ידי,

משחיזה את הסכין,

המתכת הקרה,

החדה.

מרימה אותה לפניי,

ברק האור פוגע בה וגורם לסינוורי.

הינה אני,

 משתקפת בה,

טרם תינעץ בבשרכם.

הכל בראשי,לא יותר.

אין לי את האומץ לקום ולהלחם על מקומי,

אין לי את הכוח.

מלחמות,

מאבקים,

נפילות,

לא בשבילי.

נלחמתי מספיק,

ולבסוף?

הנפתי את הדגל הלבן.

נכנעת לפחד,

כמו תמיד,

לאורך כל חיי.

אני הולכת,בטוחה שאני לבד.

אני לא מודעת לכאב ולפחד,

שמלווים אותי תמיד,מהיותי קטנה,

וכנראה שילוו אותי,עד הענקת נשמתי לאלוהיי,

ועד הענקת גופי לאמא אדמה.