היי....

כן כןן...אני יודעת בדיוק מה אתם אומרים לעצמכם עכשיו.."מה?!עוד אחד שבאלו למות!?עוד אחד שמת שירחמו עליו?!"

ומה שלי יש להגיד זה.. "כן..!  שימו לב-החיים בודקים את כולנו...!! אחדאחדד...ואני?הייתי הבאה בתור"

טוב אז נתחיל מהשורשים....:

אהלן...קוראים לי @#%& ,

גרתי בבאר-שבע עד גיל אממ 11.5 <ועכשיו אני בת 13.5 >

ועברתי לביצרון<מושב קטן ונידח במרכז הארץ>

המעבר?היה קשההה...לא הייתי חצי שנה בבצפר בכיתה ז'....

פחדתי מהאנשים..מהמחשבות,מהמבטים שננעצו בי,

מהקור שאנשים משדרים אליי...ובכלל פחדתי מהסביבה הזאת...

עכשיו אני בכיתה ח'.

בתחילת שנה עברתי כיתה כי לא יכולתי להשאר בכיתה שהייתי בה בשנה שעברה...

היא לא אהבה אותי ואני?לא יכולתי לסבול אותה!

טוב לי בכיתה שאני עכשיו נמצאת בה..ואני לא מפספסת אף יום =]

<חוץ מימים שיש בהם מבחנים...=\\>

בתחילת שנה לא היה לי ביטחון עצמי בגרוש...

כשהלכתי הצעדים שלי היו קטנים ומהירים..

כשישבתי הייתי מקופלת כולי...

כשדיברתי אפ'חד לא יכל לשמוע אותיי...

ועכשיו? אני הולכת עם ראש מורם,מסתכלת לכולם בעיניים..

יושבת עם רגליים על השולחן XP

וצועקת כשבא לי...

====

כל זה אולי טוב ונחמד...<זה לפחות מה שכולם חושבים>

אבל הם עוד לא עלו על הדבר שתמיד עליי...

על מה שאני תמיד לובשת כשאני יוצאת מהביתת...

את ה'מסכה'-אני לא מתנהגת כבר כמו עצמי...

אני השתנתי למען הסובבים לי...שיקבלו אותי אליהם...

ו-פאק!למה!?למה הרסתי את עצמי ככה?!

למה אני שמה מש'ו עליהם...!?!

אבל אני לא  מצליחה פשוט להגמל מזה...

אני לובשת אותה כל-הזמן....

החיים?לא כ"כ קלים כמו שנראים<חח מי כמוני יודע>

טוב כבר ??:21    <סביבות תישע חח>

ואמא שלי יושבת לי על הראש שאני יילך להתקלח<אווףף המקלחת לא יכולה לחכות כמה דקות!?!>

טוב אני ימשיך לעדכן...

~הייתי~