ועכשיו אני חוזרת לבקש את כל מה ששייך לי

לא מצטערת,

זה הזמן שלי לצעוק בחזרה

אני אדאג שיהיה לי טוב, יהיה לי טוב

את כל מה שנשאר מהכח שנגמר

אשמור לי למחר לעוד יום נהדר

את כל מה שנשאר מהכח שנגמר

 אשמור לי למחר לעוד יום נהדר

התקווה צומחת מאותה האדמה שדמעות הגשם המלוחות השקו.

אני אמשיך לחפש אבל בעיניים עצומות. בתמימות.

כי אני אחרי הכל נהנת מהלבד הזה.

חופש.

הלב שלי לא כבול לאף אחד והוא חופשי להסתכל על כולם.

חופשי להיות עם כולם, בלי לחשוב יותר מידי.

בלי לפחד ולהתחרט בסוף.

בלבד הזה אני אתחבר אל עצמי. יותר נכון- אחזור לעצמי.

אני חדשה ומאושרת.

הייתי צריכה לשמוע את ה"לא" שלך כדי להמשיך...ושמעתי אותו,

עכשיו אני מוכנה להמשך של המסע שלי.

בדרך הארוכה שלי, אני מוצאת מנוחה על הסלעים, וליד כל סלע שתול פרח יפייפה.

אני יושבת ליד אותו הפרח, עד שמתחיל לנבול...ואז אני מבינה שזה הסימן שלי להמשיך.

קוטפת את הפרח ושמה בתיק.

מרימה את הראש וממשיכה קדימה, עד לפרח הבא.

אני יודעת שיהיה פרח שלא ירקב בין הידיים שלי.

הוא לא יצטרך את האדמה ואת המים כדי לחיות,

אלא את החום של הגוף.

את החום שלי.

ואחרי הכל...אני לא ממהרת למצוא אותו.

____

אתמול חזרתי מטיול שנתי.

היה כלכך טוב!. באמת (:

הטיול גרם לי לחשוב ולהשכיח את כל מה שהיה.

שלושה ימים ארוכים בלי סימן ממנו. פשוט טוב בלב.

תודה לכל האנשים שהיו איתי שם.

אני אגיב לפוסט מתחת בערב.

תודה לכולםם D: