כבר כמה פעמים החלטתי לפתוח דף חדש,

אבל מגלה בכל פעם שהדיו מהדפים הקודמים עדיין מורח על העור.

הדברים משתנים לי מול העיניים,

אבל אני בחרתי לעצום אותן ולהשקע בתוכי,

פשוט לברוח מהמציאות, בידיעה שזו טעות.

לקחת הפסקה מהחיים, מהצרות של היומיום,

כי נגמר הכוח.

בכל בוקר פותחת את העיניים ונכנסת לאותו מהעגל.

עם מבט אטום וחיוך אדיש ,עם צעקה בלב ושתיקה בראש.

עם שאלה 'איפה אני אנחת היום?'

ותשובה -'כמו בכל יום,בשומקום.'

כל המילים שכתבתי בעבר משוכות על העור שלי,עדיין.

עם הזמן פשוט נהפכתי ללוח מודעות,

רק שאנשים לא רואים מה כתוב.

____

נשבר לי מהדכאוניות הבלתי פוסקת הזאת.

אני פותחת בגישה חדשה.

דף חדש אל עולם חדש.