הכל מסתובב לו מול העיניים.

הצבעים מתערבבים ונהיה שחור אחד גדול.

הוא מרגיש חופשי אבל הוא יודע שהוא כלוא במחשבות של עצמו.

הסחרחורת מתעצמת ומשכרת את גופו.

הבטן מתהפכת,מעירה בו את החולשות.

צמרמורת מתפשטת ומשתלטת על אבריו המתאפקים מלהשבר, מרעידה את עפעפיו.

הוא מסתובב באותו מקום ומסרב להמשיך קדימה.

נאבד במחשבות,

נכבל ברגשות

וצופה במראות.

הכל מסתובב מסביבו.

אני יושבת ,מביטה בו מהצד ושואלת את עצמי "מתי הוא ירד מהקרוסלה?"