את דוברת את השתיקה אך שותקת במלותיך.

השקט קדוש בשבילך וגם האויב הכי גדול שלך.

הרעש מרקיד את אבריך אבל שובר את מנוחתך.

המנגינה משיטה אותך למעלה מכאן,אבל מבריחה אותך מהמציאות.

אור הבוקר מאיר לך את הדרך אבל פושט אותך לעיניי העולם.

חשכת הלילה מאפשרת לך להתכסות בה אבל מעלימה אותך לחלוטין.

הכאב הורס אותך אבל בונה אותך מחדש,מצולקת וחזקה מתמיד.

ומה את עושה לעצמך,נערתי?

מתה ונולדת מחדש.

לכל מילה ומילה שכתבתי כאן יש משמעות ענקית.

אין כאן אף מילה מיותרת.

הפוסט הזה, הוא אני.

אחרי זמן רב שפשוט לא הצלחתי להגיע אל עצמי.

___

לאן כל הרמזים האלה מובילים אותי?