כשהיא רועשת ומנסה להשתיק את המחשבות

כשהיא חושקת ובוכה בעיניים רדומות

היא אורגת את השביל שלה למעלה

היא ככה קרובה, ככה זה נדמה לה

כשהיא מקלפת את העור הדק

היחיד שהגן עליה,וגם הוא נסדק

היא מתאמצת להזכר בך לאחרונה

ולמרות שזה נגמר היא לא נכנעה

אז היא רצה אל תוך האש,נאגדת בלהבה

נפרשת כדי להתייבש,מהגשם שכיבה

תופרת את הפתחים בלב, שכאב ממך

היא נשרפת מהקור הבוער של אהבתך

כשהיא מורטת את הזיכרונות מהכרית

כשהיא מבקשת משאלה מהשביט

לא להכלא שוב במבט שלך

להיות שלמה עם זה שנשכחה

כשהיא מחליטה שלחיים אין שום ערך

כשהיא מחפשת אותך, כבר שנתיים בערך

ומוצאת רק עוד סיבה ללכת

מנסה לטבוע בין עלי השלכת

אז היא רצה אל תוך האש,נאגדת בלהבה

נפרשת כדי להתייבש,מהגשם שכיבה

תופרת את הפתחים בלב, שכאב ממך

היא נשרפת מהקור הבוער של אהבתך