בין כל דמעה לדמעה, נשקף חיוך.
כל דימעה על כל עולם ומלואו בכל אדם שגורלו הוכתב לו,
וכל חיוך על כל עולם ומלואו בכל אדם שניצל וזכה להזדמנות להקים משפחה,שוב.
זכה לראות עולם, שוב.
זכה לחיות, שוב. כמו אז, לפני המלחמה.
בין כל שיר לשיר נשמעת דממה.
כל שיר שחי את המתים.
כל שיר שמורכב ממילים המדממות מליבו של זיכרון.
כל שיר המלווה במנגינה שמחזירה אותנו לשם, למלחמה, לאבדות ,למוות ולתקווה אבודה.
וכל דממה שמזקיפה את המראות המזעזעים ואת המבטים המפוחדים רגע לפני שהנשמה נחשכת.
בין כל פרח נובל לפרח נובל, פורח פרפר.
כל פרח שנבל ועימו נבלו חיים של מליוני ילדים בתולים מחיים ואהבה.
וכל פרפר שפרח מתוך תקווה טהורה להזכר בשמיים צלולים ושמש לוהטת.
כל פרפר שפרח בכל ילד- כל תקווה להזכר איך זה מרגיש לחיות.
בין כל מוות למוות מתחדשים חיים.
כל אדם שנגזר עליו לרקום את דרכו אל המוות.
כל מוות שהשאיר עשרות אנשים עורגים לזה אשר הלך.
כל מוות שהכתים את גורלנו והגביר את הסיכויי שנמחק לנצח,
ווכל החיים שצמחו מתוך אדמת ניצולים.
מהשחור של העבר לצבעוניות של ההווה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
