היית לי גחלת

רוחשת במסתור כבד צל

רושפת גיצים

להוטי רגש

נאחזים באוויר המתוח

לכדי שביל

זה שבינך לביני

ומגחמתך עד אלי

יידאו ויתיישבו עלי

ועורי חרוך כוויות

ואני עודי נצרבת

ואילו אתה,

היית לי רק גחלת

רושף באזני-

"התחממי לצידי

נשפי עלי את הבליך המוצנעים

ואני בתמורה

אתלהט

ולהבתי תרצד

בהתאם מדויק

לפעימות ליבך"

ואתה, שהיית בעבר גחלת-

תעלה באש

ואני, שהרשתי לעצמי

להתחמם מפחמים

מעוררי רחמים

כאלו שהאש נטשה

במשב רוח עדין,

לא שמתי את ליבי אליך

ומגחלת,

שאינה מזיקה

למבועתי אהבה

נהפכת

כך, בין נשיפה כזו

לא מחושבת

לאחת שנשמרתי מפניה,

ללהבה.