בתוך כל השחור שאני נופלת אליו בכל יום מאז שעזבת, אני מצליחה להבחין בברק הרחוק.

הראש מורה ללכת וללכת, לגעת באור, אבל משהו אחר אומר לשבת לחכות.

לשחות בתוך שברי זכוכיות שמשנים צורה בכל יום.

להחתך מהחדות ולהתעלם מטיפות הוורדים הסחוטים שמדממים מהעור.

אני יודעת שזה רק עוד משחק של החיים, מהסוג הזה שלא נהנים ממנו אף פעם,

אבל עדיין משהו גורם לזה להראות כלכך מציאותי. להרגיש כלכך חי, גם כשהכל קר ומת.

דמעות נחנקות וצחוק אילם בכל יום מאז שעזבת, ובכל זאת, תמיד אמרתי שבכל צחוק יש טיפת אמת.

כנראה שלא רע ושאחרי הכל לא כואב לכאוב, כנראה שפשוט לא טוב לזכור ולשמור בתוך הלב, שכבר לא אטום מאז שזרקת את האבן וסדקת אותו.

ומהסדק הזה כל האמת מטפטפת החוצה. הזכרונות והמילים ביחד איתה.

ושוב מסתבר לי שלא הכל טוב כלכך, אף שהשקר שאני מספרת לעצמי משכנע מאוד.

הבריחה הזו הייתה קצרה ולא מספקת.

שברתי כמה גבולות, אבל אני רק רוצה עוד ועוד ועוד...

איך זה שבכל יום משהו רק מוסיף לחנק.

כבר מזמן היה אמור להיות טוב.

אבל אני חזקה ולא נשברת, ואף טיפה לא תברח ממני כלכך בקלות.

יש שם אנשים שאוהבים ומוכנים להעניק את הטוב שלהם בשבילי.

ותמיד כשרע אני חושבת עליהם, ורק המחשבה עושה לי טוב.

להעלם. לא להתמודד עם הכוח שממול. לא להאבק בסופות של היומיום.

אך מצד שני , להיות יותר קיימת מתמיד.

להראות שגם הנקודה החלשה ביותר שלי ,חזקה מהכל.

ומי יהיה שם בשבילי אם לא אני?

פעם אחת להיות שם קצת יותר בשביל עצמי מאשר לאחרים.

לפעמים אני מרגישה חסרת אונים מול החיים העצומים האלה. קטנה כלכך ולא מוזיזה.

והרע הזה הוא רק בתוכי ולא מעניין את השאר שמסביב.

ושאולי אני שקועה בתוך עצמי ומתעלמת ממה שקורה בחוץ,

ולמרות שאני משורשת כלכך עמוק בתוך עצמי, אני לא מנסה להשתקם.

פוסט של בילבול. אל תנסו להבין.

יש לו כלכך הרבה צדדים וכיוונים, שאפילו אני נאבדתי בין המילים.

תשכחו מכל המילים שנאמרו כאן ותשננו את הבאות-

לברוח למקום חדש, עם אנשים לא מוכרים ושאתה לא רוצה להכיר,

אלא רק להעיף מבט וללמוד על כל אדם שעובר ברחוב ושלא תראה יותר.

ללכת לאיבוד במקום שנראה לך תמים ויפה ולא להיות מודע לגועל שבו.

מה רע בלהיות עיוור ?

לשבור הכל.

לשבור.

לזרוק הכל.

לזרוק.

לשכוח הכל.

לשכוח,

ולא לנסות להשלים,

ולא לנסות להבין,

רק להדחיק את מה שאפשר

ולהאמין לחיים.

אני יודעת שאני טועה, אבל מזמן אלוהים לא מבחין בטעויות של אנשים.

מותר לי לשבור גבולות, אפילו את שלו.