צללתי בעבר ונאבדתי בהווה.

ראיתי שם ארמון משובץ בחלונות, מכוסים בווילונות כתיפה ארוכי רגליים.

הבחנתי בפני נסיכה בחלון אחד. היא מנסה למצוא את הנוף.

ראיתי גם את המסך השחור שהסתיר לה אותו.

השמלה שלה מנופחת שקרים, והמחוך שמלופף באדיקות מגביל את הנשימות.

בכל יום המחוך מתכווץ מעט יותר, ובכל כיווץ הוא מקצר לה את היום, מעט יותר.

ארמון מהודר רהיטים, שמקושטים באבק שהשאירה אחריה הבדידות.

 על שולחן מצופה בזהב רקוב, כתר שעדיין מונח במקום.

מעולם לא ענדו אותו. כתר שיתום מראש של מלך.

לב שיתום מאהבה.

האש באח נחנקה, וענן העשן שהיא הולידה לפני מותה משוטט בחדר,

מעלה זכרונות שהיא תטאטאה אל מתחת לשטיח,

מעלה גם זכרונות שטרם נוצרו.

היא כלואה בארמון, אבל מסתובבת בעולם.

לפעמים החופש הוא סוג של כלא.

והיא, עכשיו היא כלואה בידי הזכרונות.

___