קשה להבדיל בין טיפות הגשם לדמעות.

היא קופצת למטה, לא יכולה עוד לחכות.

היא נופלת כמו הגשם,

מתנפצת על הכביש.

נשטפת כמו עלה בזרם,

אינה יכולה עוד להרגיש.

עכשיו היא מצאה לה שקט,

מתנקה מכל ליכלוך.

היא בשלווה שותקת,

מקפיאה את החיוך.

היא כמו דמעה בגשם...

_________

(17.11)

מאז שזה נגמר, לא שמעתי את השיר יותר.

מחקתי אותו.

ידעתי שאם אני אשמע אני אשבר.

עבר שבוע וחצי,  ובכל יום זה נראה כאילו אני מתחזקת,

אבל כנראה שבכל יום אני רק נחלשת יותר...

אחרי כמעט שבועיים אתה מקדיש לי את השיר הזה,

לא סתם מקדיש, משדר אותו ברדיו.

אחרי שהצלחתי למחוק אותו ולנסות למחוק אותך ביחד איתו.

שברת אותי.

רציתי לשאול אותך "למה אתה עושה לי את זה?"

אבל הדמעות הקדימו אותי.

"רק להבין אותו, שווה את כל הסבל..."

אני מבינה, ואני סובלת על כך.

הייתי מבקשת ממך שתוכיח לי ששווה לי...

אבל כנראה שמאוחר.

אני אוהבת אותך.

אולי יותר מידי.