חיים עוברים לאט , פתאום זה קצת עצוב לחיות ...

פרק 4

ספיר : נו , מה הוא אמר ?

מיכל : אנחנו נלך עוד שעתיים אליו לפגישה ...

ספיר : וואי , מעניין מה יש לי !

דנה : לא משנה מה , אני איתך !
ספיר : תודה .. !

מיכל : תודה רבה על זה שאת תומכת ככה בספיר שלי , אני גאה בך .

דנה : תודה ..

ספיר : אמא , את יכולה לצאת בבקשה ?

מיכל : בוודאי חמודה שלי .. !
=מיכל יצאה=

דנה : טוב אני חושבת שאני אלך , אני אתן לך לדבר ברוגע עם אמא שלך על כל הבלגאן הזה .

ספיר : טוב יפה שלי , תודה על הכל !

דנה : אין בעד מה ! אני יבוא מחר אחרי בית הספר , והיום , איך שאת גומרת את הפגישה עם הפרופסור – טלפון אליי ! טוב ?

ספיר : ברור !

=דנה יוצאת מדלת החדר של ספיר , נוגעת בידית דלת הכניסה של הבית ובין רגע רצה בחזרה לחדר של ספיר=

ספיר : מה קרה ? שכחת משהו ?

דנה : כן , שכחתי לשאול אותך מה הוא אמר לך מתי שבאת אליו כשהוא סימן לך ..

ספיר : אהה .. בקשר לזה ... תקשיבי ,

באתי אליו מתי שהוא סימן לי , ואז הוא אמר לי – מה את עושה היום בערב, בשבע נגיד ? אז אמרתי לו – כלום , למה ?

הוא אומר לי – מה דעתך לבוא אליי להתכונן למבחן של מחר ?

אז אמרתי לו – אין בעיה, קבענו –אצלך , בשבע .

הוא אמר לי – סבבה , נתן לי נשיקה , ונכנס לכיתה .

הגיעה השעה שבע והלכתי אליו . הבית היה ריק , היינו שם רק הוא ואני .

נכנסנו לחדר שלו , הוא סגר את הדלת ואז אני מסתובבת אני קולטת בלון הליום שמחובר אליו פתק :

אני אוהב אותך .

נתתי לו וואחד נשיקה , את לא מבינה . הקיצר הוא הסתכל אליי באותו המבט שהוא הסתכל עליי בבית הספר , המבט שאני הכי אוהבת בעולם !

ואז הוא נישק אותי . . ובואי נגיד , בתולה אני לא ...