אלוהים אדון עולם ברא את כל בעלי החיים ובחר לו את הזאבים ככלביו.
רק את העז שכח.
אז קם השטן, החליט שגם הוא רוצה ליצור, ועיצב לעזים זנבות נאים וארוכים.
כשיצאו העזים לרעות באחו, נשארו זנבותיהן בדרך כלל תקועים בסבכי הקוצים, והשטן נאלץ לגשת לשם ולשחרר אותן במאמצים רבים.
בסופו של דבר התרעם השטן, ניגש לשם וקצץ בנשיכה את זנבה של כל אחת מן העזים כפי שניתן לראות עד היום על פי צורתו של הגדם שנותר לפלטה.
עכשיו הניח להן לרעות לבדן באחו, אבל ארע שאלוהים אדון עולם ראה איך הן מכרסמות עצי פרי, גורמות נזק לגפנים אציליות ומשחיתות צמחים עדינים.
המראה הזה העציב אותו, ומתוך טוב לב וחסד שלח בהן את זאביו שנחפזו לקרוע לגזרים את העזים שרעו שם.
כשנודע הדבר לשטן, התייצב לפני אלוהים ואמר:"היצורים שלך קרעו לגזרים את היצורים שלי."
אלוהים ענה לו:"למה יצרת אותם כדי לגרום נזק!"
השטן אמר:"הייתי מוכרח. בדיוק כמו שאני חושב תמיד איך להזיק, לא יכול להיות ליצורים שלי אופי שונה משלי, ואתה צריך לשלם לי על זה ביוקר."
"אשלם לך על זה ברגע שהעלים של עץ האלון ינשרו, אז תבוא אליי, כי הכסף שלך כבר יהיה מוכן בדיוק לפי הסכום."
כשנשרו העלים מעץ האלון בא השטן ודרש את חובו.
ואולם, אלוהים אמר:"בכנסיה בקונסטנטינופול עומד לו עץ אלון גבוה, וכל העלים שלו מחוברים לענפיו עדיין."
השטן יצא לדרך בזעם ובגידופים, וביקש למצוא את עץ האלון.
הוא נדד במשך שישה חודשים תמימים במרחבים שוממים לפני שמצא אותו, וכשפנה לשוב כבר היו כל עצי האלון האחרים עמוסים מחדש עלים ירוקים.
הוא נאלץ לוותר על חובו, עקר מרוב זעם את עיניהן של כל העזים הנותרות, וקבע במקומן את עיניו.
מאז יש לכל העזים עיניים של שטן וזנבות מקוצצים, והוא לובש ברצון את דמותן.
האחים גרים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
