ישבתי לי על הספא בסלון ופתחתי את הספר הקבוע שלי.
קראתי אותו כבר אלפי פעמים אבל... הוא טוב, מה אני יכול לעשות?
התחלתי לקרוא, וראיתי שזה לא נעצר..
בסוף סיימתי את הספר, נו טוב, הייתי כבר בסוף, זה לא חוכמה.
פתאום שמעתי דפיקות חזקות בדלת, זה לא היה נשמע טוב. אז לא הגבתי.
"דמיטריוס! תפתח את הדלת! זה דחוף בבקשה!" נשמע קול של בכי, זה היה מאוד דומה לקול של קאנה.
"בבקשה, אני כולי דם פה."
פתחתי מיד את הדלת, ומצאתי אותה יושבת על הריצפה מלאה בדם.
לא דיברתי, פשוט הרמתי אותה והכנסתי אותה אל תוך הבית.
"תיקרא לאמבולנס." היא ביקשה.
"שום אמבולנס." אמרתי לה. היא אמרה:"מה?! אבל תיראה אותי! מה אתה תשאיר אותי ככה?"
אמרתי לה:"באמת את חושבת? אני אטפל בזה, את לא צריכה אמבולנס, אין לך מושג כמה פציעות כאלו עברתי, אפילו יותר חמורות."
נכנסתי למקלחת ולקחתי את ערכת העזרה ראשונה. וואי. כמה זמן לא נגעתי בה. אבל הכל היה שם, כמו שצריך.
ניגשתי אלייה בעדינות, בשביל לא להלחיץ אותה, היא עוד בכתה.
"תרימי קצת את החולצה," אמרתי לה. היא עשתה עם הכתף תנועה של "לא רוצה" וסובבה את הפנים לקיר.
"אני רק רוצה לעזור לך," אמרתי לה. "מה, את מתביישת?" שאלתי.
היא הסתובבה אליי ואמרה:"מאיפה לי לדעת שלא תעשה איזה טעות ואז אני אדמם יותר?"
"את לא." אמרתי לה. "תוכיח לי." היא אמרה, אז הפשלתי את השרוול והראתי לה תפר ענקי שהיה לאורך כל היד. "תפרתי את זה בעצמי. עכשיו את רגועה? תרימי את החולצה אמרתי לך!"
היא לא דיברה והרימה אותה קצת, ואז אמרה:"רק תסיים עם זה כבר. אני מקווה שזה לא יכאב."
חייכתי ואמרתי:"זה לא יכאב." שמתי את הצמר גפן על העור שלה, והיא התחילה לצרוח, ואז היא אמרה:"אמרת ש..." אז אמרתי לה:"אמרתי שזה לא יכאב, אבל לא אמרתי שזה לא ישרוף..." ושנינו צחקנו לרגע.
"אתה יודע," היא אמרה לי "ממראה ראשוני, אתה נראה דיי מפחיד... אבל שמכירים אותך, רואים שיש לך לב טוב."
הסתכלתי לה בעיניים לרגע, והיא נישקה אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
