נכנסנו אליי הביתה, ושאלתי אותה:"את רוצה לישון?".
היא הנהנה בראשה קלות לשלילה, ושאלה:"איפה אני יכולה לשבת?.." עניתי לה בנימוס:"על הספא." והיא ישבה לה.
היא הרכינה את ראשה ושמה את ידייה על פנייה, והתייפחה שנית.
היא נראיתה כל כך מיואשת, שבורה, מתוסכלת. ולא ידעתי - מה יותר.
ישבתי לידה, וחיבקתי אותה, והרגשתי איך הדמעות שלה זולגות עליי.
"תבכי עוד. תשחררי את העצב שבתוכך, אל תשמרי כלום בפנים..." היא אמרה לי, בעודה בוכה:"הוא לקח לי את הפרטיות שלי..."
עניתי לה:"אני מבין. זה קשה, שבן אדם בא ועושה בך כרצונו. זה באמת חדירה לפרטיות.. אבל את יכולה להסתכל על זה בשני צורות." היא הרימה את ראשה ממני, ניגבה את הדמעות ושאלה:"איזה שני צורות?"
אמרתי לה:"או שאת אומרת לעצמך שאת חזקה והוא לא ינצח אותך, ואת חייבת לנקום בו, או שאת יושבת פה על הספא הזאתי וממשיכה לבכות ולבכות ולבכות עד שיגמרו לך הדמעות.
אז, יקירה, במה את בוחרת, בניצחון או בהפסד?" היא לא ענתה לי. היא פשוט שתקה, וככה היינו במשך 5 דקות, היה נדמה לי כאילו העולם קפא. ולפתע היא שאלה אותי:"יש לך סכין?" עניתי לה:"כן." והושטתי לה את האולר שלי.
לחשתי לה באוזן:"אל תשכחי, הניצחון בידיים שלך." קמתי ונכנסתי לחדרי, אחרי 5 דקות יצאתי, והיא כבר לא הייתה שם.
מעניין, האם היא חתכה את עצמה, או הלכה להרוג אותו. כמו שאמרתי - המסתורין בפני עצמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
