אז בסוף אני כן יכולה לראות קליפים, המחשב פשוט הוריד את הפלאש פלייר בדילאי!! [כמה צפוי].
אבל אני בכל זאת אכתוב פוסט עמוק, הבטחה זאת הבטחה...
אז הנושא להיום:
עבדתי עליכם, אין נושא, אני סתם אכתוב כל מה שיבוא לי לראש... אז תתכוננו למשפטים לא הכי קשורים.
[הולך לי לקחת הרבה זמן לכתוב את הפוסט הזה]
יצא לי לחשוב הרבה בזמן האחרון, על כל מיני דברים. במיוחד על אנשים. חשבתי הרבה על אנשים שאני מכירה ועל אנשים בכללי. עכשיו אני אדבר על אנשים שאני מחשיבה בתור ידידים/חברים שלי.
אצל כל אחד ואחת מהם אני רואה איזשהו כשרון, משו שהם מצטיינים בו או ממש טובים.יש כאלה עם כשרון לריקוד, עם כשרון לשירה, למחשבים, לנגינה, ללימודים [ולא לימודים בבצפר] כאן ההגדרה היותר נכונה תהיה חוכמה WISDOM. ועוד ועוד... יש רציני עוד מלא, אבל אני חושבת שהבנתם את העקרון. אז דבר ראשון, אני רוצה להגיד לחברים שלי שנכנסים לפה ואשכרה קוראים את הפוסטים שלי שאני מאוד מעריכה אותכם ושלא תעזו לחשוב אחרת.
אני מתגעגעת לתינה. כל הזמן שאני חוזרת הבייתה, אני מצפה שהיא תבוא אליי... ואז אני נזכרת שאין יותר תינה... אבל עכשיו יש שני כלבים אחרים [ליתר דיוק 3]. אני יוצאת הרבה לטייל, ואחד מהם זה ההאסקי סיבירי [שגיליתי שקוראים לו SKY], ועוד 2 נקבות, אחת מהן תמיד מאחורי גדר, לא נותנים לה לצאת. והשנייה היא בוקסרית מהממת ומשוגעת. [אני לא אפרט לגביה יותר מדי]. ואני לא יודעת מה הם חושבים שאני. [מעכשיו אני אתייחס רק לסקיי ולבוקסרית]. כי לשניהם יש בעלים, אז אני לא יודעת אם הם רואים אותי בתור "חברה למשחק" או משו אחר. וזה כ"כ מעצבן אותי שאני לא יכולה להבין אותם. אני יודעת שזה מחשבוץ של ילדה קטנה [לדבר עם חיות וכל זה..] אבל זה מתסכל. אני רוצה להבין, אבל לא יכולה. זה ככה גם עם בני אדם, לא רק כלבים [וחיות אחרות].עם אנשים זה אפילו יותר מסובך, כי הם לא תמיד אומרים מה שהם חושבים/מרגישים וכו'. וחיות לפחות מראות סימנים. עם כלב מכשכש בזנב הוא לא מעמיד פנים שהוא שמח, הוא באמת שמח. ואם בנאדם מחייך זה לאו דווקא אומר שהוא שמח. אז עכשיו אני מתלבטת, את מי אני מבינה פחות? אנשים או כלבים?
אני מכירה כמה אנשים [חלק מהחברים שלי] שמתמצאים מעולה באנשים אחרים. או שהם מסתכלים עליהם וישר יכולים לראות "דרכם" או דרך דיבורים. וכאן יש שאלה "מכשילה". אם הם באמת רואים את הבנאדם, האם זה נחשב חדירה לפרטיות? כי המחשבות והנשמה של הבנאדם זה מקום המפלט היחיד שרק שלו. שנישאר לו. ואם באמת קיימים אנשים שיכולים לקרוא מחשבות או מה שזה לא יהיה [ואני מדברת עכשיו בכללי], זה מצד אחד אנחנו חושבים, "אוי, איזה מגניב" ומצד שני, פתאום הם יודעים את הסודות שלכם.
ולנושא האחרון להיום [כי נאי רואה שכבר חפרתי יותר מידי], עתיד.
אני מתנגדת מאוד למחשבה על העתיד. זה לא שנאי בכלל לא חושבת על העתיד. הנה המחשבות שלי על העתיד:
לתקופה הקרובה, אני מתכננת עד כמה שאני יכולה עם יותר פרטים מה אני יעשה מחר. ולתקופה היותר ארוכה, בשנה הקרובה אני אלמד ואנסה להסתדר עם התוכנית של האוניברסיטה, ואחרי בצפר צבא. זהו. אני לא יודעת במה אני רוצה לעבוד, אני לא יודעת עם אני רוצה להקים מש]חה, ואני לא רוצה לחשוב על זה. אני בת 15!!! בכל הסרטים שאני רואה, אנשים בני 15, נוער, מבלים. זזה כל מה שהם עושים. וזה מה שאני רוצה לעשות, אני רוצה לבלות, להנות לפני שיהיה מאוחר מידי.
חוץ מזה, אנשים תמיד סקרנים, מה יקרה לי בעתיד? וגמאני סקרנית. אבל שוב, אני לא חושבת על זה יותר מדי. אני מנסה כמה שיותר להתרכז בהווה. יש משפט אחד שאני מאוד אוהבת: מה שיהיה, יהיה. נכון, שיש לי השפעה על העתיד, ואני לא סתם יושבת ומחכה שמשו יקרה וחושבת "מה שיהיה, יהיה". אני עושה משו, ומחכה לתוצאות, ובזמן שאני מחכה לתוצאות אני עושה משו אחר.
אז הנה לכם כמה נקודות למחשבה. מי שקרא את כל הפוסט כל הכבוד. מי שלא, אני מבקשת שיקרא, ומי שאין לו כוח, טוב נו... באסה...
אז ביי ביי
לילה טוב שיהיה לכם ואני אסיים עם 2 תמונות חמודות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
