ורוד דפוק אותי

אני מסתכלת על אור בעיניים פעורות לרווחה. זה לא בדיוק הוא שמפחיד אותי, אני חושבת שזאת אני שמפחידה את עצמי עם מה שאני מעזה לבקש. אור יושב בקצה המיטה ומה שאני אומרת משעשע אותו.

"אני רוצה שתנבור בתוכי, שתדחוף את האצבע שלך פנימה לתוך בית החזה שלי ותרחיב את החור ותיגע בלב שלי." בתרגום לא ממש מדויק: אני רוצה שתזיין לי את הצורה עד שיכאב לי כל הגוף ואני לא אוכל לקלף את עצמי מהמזרון. הוא קם, ניגש למקרר. פותח את הדלת. סוגר את הדלת. פותח אותה שוב כדי להוציא בקבוק של מים מינרליים. כשהוא חוזר, הוא בועט בדלת המקרר על מנת לסגור אותה. אני שומעת את הגומי נדבק למתכת, מתבוננת באור במבט מחויך.

הוא מתיישב, פוקק את הבקבוק. שפתיו נצמדות לפיה. אולי בזמן אחר הייתי חושבת שזה סקסי. אחר כך הוא טובל את אצבעו בנוזל הצונן ומעביר אותה על ירכי. זה קר, אגלי לחות מרצדים על הבשר החשוף. "מה את רוצה?" אור שואל כשאני מפשקת את רגליי. זה נעים לי. בסדר. לפחות הוא מבין שזאת לא הזמנה – או לא בהכרח הזמנה.

"אני לא יודעת," אני משיבה לו בטון מתפנק, מנסה להחליט למה בדיוק אני מרגישה רעבה ולא מסופקת. רוצה לעשות קאט: שנייה, משהו פה לא בסדר עם הנאראטיב. אני, הוא, מיטה, זיון.

"רגע."

אצבעו חולפת על העור הרגיש של הירכיים הפנימיות, נוגעת לא נוגעת בתלתלי הערווה הרכים. הוא אמר לי פעם, "יש לך כוס כזה מתוק." זה היה נורא נחמד לשמוע.

"משהו מפריע לי."

"אולי שכבת על איזה ספר. את באמת צריכה לפנות את המיטה שלך."

"לא, זה לא זה. תגיד אור, אתה אוהב אותי?"

"איזה מן שאלה טיפשית זאת. מה פתאום את נזכרת לשאול עכשיו?"

"לא יודעת. לא חבל על המים?"

אור מפריד את השפתיים זו מזו, מחליק אצבע לתוכי, עם הקיפאון של הנוזל עדיין מתעכב עליה. אני מתכווצת סביבו, מנסה ללמוד את התחושה. לא, זה לא ממש עושה לי את זה. אני בוהה בתקרה, גונחת מדי פעם כדי שהוא לא ירגיש שהוא מכלה את זמנו לחינם. עש אפרפר מרחף סביב למנורה, כנפיו כאילו מתפוגגות באור הצהוב. משעמם לי.

"מה בדיוק מטריד אותך?"

"לא מטריד אותי. למה – תמיד אני חייבת לגמור?"

אור מושך בכתפיו. אחר כך, בחוסר התלהבות, פושט את חולצתו. מסיר את מכנסיו. אני שולחת את ידי אל תוך התחתונים שלו, חופנת את האיבר הזקור. טיפה של לחות בוקעת מכיפת הזין ואני ממוללת אותה בין אצבע לאגודל. כשהוא נשכב לידי אני מתמתחת, נצמדת לחום של גופו. זה יותר פוטנטי מזיון מבחינה מסוימת, ולא אכפת לי לחכות, למרות שלאור כן.

הוא משחק בכף ידי, מכוון אותה למטה ואני מתרוממת בצייתנות, רוכנת מעליו. אור לא טורח לעזור לי כשאני מפשילה את התחתונים, רק קובר את ידו בשיערי כשאני רוכנת, עוטפת את הזין בשפתיי. לפעמים הייתי עושה לו קולות של מציצה בטלפון, כשהוא היה מתקשר אלי עייף וחרמן מהבסיס. זה עדיין נחמד לשמוע, את הלשון שעוטפת את גוש הבשר החם, את רחש היניקה והרוק שמסכך את התנועות, את החלקלקות של כל העסק. הכל מעורבב בגניחות העונג שלו. אני עושה הפסקה מנטאלית כדי לחשוב, ובינתיים לוקחת אותו עמוק יותר, כדי שרפלקס הבליעה פשוט יקל עבורי את העסק. זה לא היה ממש קל בהתחלה, אבל אחר כך למדתי לשלוט בבחילה שלי.

ראשו שמוט לאחור, פיקת גרוגרתו עולה ויורדת. אני יכולה להרגיש שהוא עוד מעט גומר. נחמד לי להיות בשליטה כשהוא כל כך לא-צלול, אבל זו יותר תחושה של ריקנות. בסדר, אני יכולה להכניס לך אגרוף בבטן ולשבור לך את המפרקת ולעשות בך שפטים. מה זה בדיוק אורגזמה. הוא גומר, ואני ממהרת להעביר את הנוזל אל מתחת ללשון, היכן שלא אוכל לחוש בטעמו. אני מוסיפה ליטוף קצר עם היד ואז קמה וניגשת לשירותים, שם אני יורקת את השפיך של אור לתוך נייר טואלט.

"נילי, את בסדר?"

"כן, רגע. תיכף חוזרת."

סוף