ורוד דפוק אותי

ונוס גדג`ונסון הייתה בחורה נורמלית לחלוטין. היא למדה לתזה באוניברסיטת הר הצופים שבירושלים, טיפחה גינת תבלינים על גג הבניין ואפילו שמרה על מערכת יחסים לבבית עם אדון טננבאום מועד הבית. כל זאת, עד שיום אחד בהיר כפתה עליה המשפחה להכניס הביתה את טוּק – טרול ורוד וחסר תקנה... סקס רגיל. 

נסי ישבה על הספה וכרסמה קרקרים. טוּק, שהיה הטרול המשפחתי, ישב לרגליה ובלס את הקרקרים שהשליכה לו נסי מדי פעם בפעם. נסי הייתה בחורה מגודלת, עם שיער בלונדי ועיניים בירוק חיוור שהעידו על מוצאה הסקנדינבי. לא מעט בחורים מצאו אותה מושכת ונסי מצידה חיבבה בחורים, מה שלא הפריע לה לשקוד על התזה או לטפח גינת תבלינים קטנה, שנסי כינתה "התחביב שלי". הגינה הקטנה, שלמעשה צימחה פרא על גג הבניין, גרמה אי-נחת מרובה לאדון טננבאום, יושב ראש ועד הבית, שמדי חודש היה משרך את דרכו לדירתה של נסי ומאיים עליה בצעקות כי עליה לסלק את המטרד הסביבתי "או ש..."

נסי, בחורה שלווה ומאורגנת לכל הדעות, הייתה מכבדת את אדון טננבאום הזועף בעוגיות שוקולד צ`יפס שעוד באותו בוקר יצאו חמות ומהבילות מהתנור שבקונדיטוריה, ומשדלת אותו לשיחת חולין עליזה. עד תום הביקור למדה נסי על מצבה הבריאותי של גברת טננבאום ההיפוכונדרית, העסקה החדשה שאדון טננבאום סגר עוד אתמול, והספיקה לצייץ נוכח תמונתו של פעוט בלונדיני; נכדו של אדון טננבאום. פרט לביקוריו החודשיים של אדון טננבאום, יכלה נסי להחשיב את עצמה כמי שמנהלת חיים שלווים. להוציא את טוּק, כמובן, והמשפחה.

הם התעקשו שתיקח אותו. לא יתכן שונוס גדג`ונסון (או נסי, כפי שכינו אותה בחיבה), בת לגדג`ונסונים של חיפה כרמל, תחיה בלי טרול בבית. נסי ניסתה להסביר להם שהיא לא זקוקה לטרול, בטח לא לטוּק שהיה יצור גחמני ובלתי מתחשב. הוריה טענו שזו חלק מהמסורת, ושאם לנסי אין חשק להתחיל לעבוד כדי לממן את לימודיה באוניברסיטת הר-הצופים, מוטב לה שתתחיל לכבד את המסורת המשפחתית. ומשפחת גדג`ונסון, כידוע, נוהגת להחזיק טרולים. ניסיונותיה של נסי להסביר שהם כבר לא בגרנלנד ושטרולים הם יצורים שעברו מן העולם כבר לפני מאה שלושים ושתיים שנה על פי הרשומות, העלו חרס.

"גם דרקונים כבר עברו מהעולם," הייתה אינגה גדג`ונסון משיבה בתרועת ניצחון, "ובכל זאת הקרובים שלך באנגליה מגדלים אחד – שלא לדבר על שפיץ." העובדה שאת שפיץ ניתן היה להסוות בתור איגואנה (אם השגיחו טוב-טוב על פליטות האש האקראיות שלו) הייתה חסרת חשיבות.

הטיעון לפיו "אף אחד לא יתחתן עם אישה שיש לה טרול בבית" כבר הוכח כחסר תועלת. אינגה גדג`ונסון מיד הייתה מציעה להטיס את נסי למולדת אבותיה שבגרנלנד למצוא חתן הולם. פעם אחת ניסתה נסי לדבר על לבו של סבא יעקב שבכלל היה פינקלשטיין: מובן שסבא יעקב – כמו כל הגברים לבית גדג`ונסון – נתגלה כשפוט של אישתו הגרנלנדית, וכך, בצר לה, הסכימה נסי להכניס את טוּק לביתה.

יובל העיף מבט אחד בטוּק ומיד הודיע שזה או הוא או: "ה...הדבר הזה." תארו לעצמכם את נקיפות המצפון של נסי כשנאלצה להודיע ליובל שזה ללא ספק עומד להיות "הדבר הזה". וטוּק? טוק רק ישב לו בפינה וגיחך. לא חלפו אלא דקות ספורות מאז עזיבתו הקולנית של יובל בטרם הרים טוק את זנבו הורוד והתחיל לרסס את הדירה. לנסי נדרשו שבועיים עד שהגיעה עם הטרול החצוף שלה להסכם לפיו הוא מקבל את חדר האורחים לעצמו ומניח את שאר חלקי הבית לנפשם.

העסק רק הסתבך כשנסי ניסתה להביא הביתה בחור. טוק – שעד מהרה קלט שרצוי שלא יראה את עצמו בחברת בני אדם – עשה כמיטב יכולתו למשוך את תשומת לבם של האורחים המזדמנים. הוא עשה זאת על ידי נקישות בלתי פוסקות בקיר, נהמות וצווחות שורקניות. היה על נסי לשחד את הטרול בחטיפי שוקולד (שטוּק אהב מאוד) כדי לשכנע אותו לשמור על פרופיל נמוך בזמן שהיא נמצאת עם אנשים.

כעבור שנתיים בחברתו של טוק לא נותרו בלבה של נסי ספקות. הטרול היה מטרד קטסטרופלי. היא כבר הייתה בת עשרים ותשע והשעון הביולוגי שלה התחיל לתקתק. אבל איך בדיוק היא עומדת למצוא חתן כשיצור נוראי כמו טוק מתלווה אליה, נסי לא ידעה לומר.

היה זה בדיוק באותם ימים כשנסי התבשרה שבן דודה מגרנלנד, אריק, מגיע לביקור אצל קרוביה של אמו. זכרונות טרופים מהביקור האחרון בגרנלנד רדפו את נסי בשנתה. נסי (שדווקא אהבה מאוד את האקלים הארצישראלי החמים) רעדה משך כל הביקור שנתקיים בעיצומו של ינואר סגרירי במיוחד. אריק, פניו מוסתרות למחצה מאחורי רעמה בלונדית פרועה, היה ילד בן עשר שהשתמש בנסי הקטנה כקורבן לתעלוליו. בין השאר הניח לה אריק לאבד את עקבותיה ביער האפל והשאיר אותה לבד משך שעתיים תמימות עם יורגוס, הדרקון המשפחתי, שנהם ורשף אש כל אותו זמן. פלא שנסי לא הייתה מאושרת לשמוע שאריק יתארח אצלה בבית משך הימים הספורים שיקדיש לטיול בדרום ישראל?

טוק, לעומת זאת, היה נלהב למשמע החדשות. הוא תיעב את נסי שהייתה ישראלית יותר מכל בני המשפחה, ושיווע לקצת דם גרנלנדי טרי וצונן. הוא אפילו הסכים לעזור לנסי לנקות את הדירה: היא הרי לא התכוונה לתת לאף אחד מהענף הגרנלנדי לראות את הבית שלה כשהוא הפוך ומבולגן. ההכנות, שארכו כיום שלם, השאירו את נסי וטוק מותשים ועייפים.

כשהיא מקללת את עצמה שדווקא לפני שבועיים בחרה לפצוח בדיאטה, לקחה נסי שקית קרקרים וצנחה על הספה. טוק, למרגלותיה, היה יותר משמח לזכות בשיירים מגבירתו הלא-אוהבת. אבל לטוק, כידוע, היה תיאבון של חזיר, כך שנסי לא התפלאה בכלל. היא חשבה שתעשה אמבטיה לוהטת, ואז, בידיעה שאריק לא יגיע עד מחר בצהריים, מילאה נסי את האמבט, התפשטה, וצנחה בתוך המים המהבילים כשרומן של נורה רוברטס בידיה.

דמעות מילאו את עיניה של נסי נוכח איחודם המרגש של מירנדה וריאן: דמעות שלפחות כמה מהן נבעו מהידיעה שאף ריאן חתיך לא ישאר בקרבתה כשטרול מבחיל וורוד תקוע לה בבית. וזה, חשבה נסי בציניות, היה התזמון המושלם לרחש הדלת הנפתחת. עד היום לא ברור לחוקרים מדוע השאירה נסי את דלת הבית פתוחה. יש מי שאומר שכמו בכל הסיפורים, גם בזה יש רק גרעין של אמת ובירושלים של 2002 אף בחורה נורמלית לא הייתה משאירה את הדלת פתוחה. בכל אופן, לנסי לא היה אפילו זמן לקום כאשר ראתה את הענק הבלונדיני גוחן מעל אמבט החרסינה. והיא מצאה את עצמה אובדת במעמקי עיניו הנוקבות כאשר סקר את גופה העירום.

ברגע זה, נסי יותר משמחה על הדיאטה שהתחילה. שבועיים לפני כן הייתה הבטן השטוחה והשרירית רכה ועגלגלת והירכיים הארוכות מלאות קמעה. שדיה – פטמותיהם שנתקשו באחת מזדקרות מעל לקו המים – חייכו לעבר החתיך הבלונדיני שהביט בהם בהערכה גלויה. רק צווחה קלושה בקעה מבין שפתיה של נסי כאשר רכן הזר, טבל את זרועו השרירית במי האמבט, והחדיר אצבע מסוקסת לתוכה. `כנראה שכבר יותר מדי זמן לא היה לי מישהו אם רותחת כמו גייזר,` חשבה נסי, מתפתלת באקסטזה סביב אצבעו של הענק הסקנדינבי.

אבל זה לא היה משנה. ידו עשתה בה שפטים והוא היה חתיך מהמם. נסי לא חשבה אפילו להגיד לו: "לא."

נאנקת, קימרה את עצמה לעבר היד חזקה, דוחפת את אצבעו עמוק כל הניתן לתוך גופה. כשהוסיף אצבע שנייה ושלישית, מפשק את הכוס שלה ומחליק אותן לתוכו במיומנות, צרחה נסי בעונג. היא מעולם לא הייתה מהבחורות שמזדיינות בשקט, וכעת, אחרי כמעט שנתיים של חיי מין לא-מספקים, גירד קולה של נסי אוקטבות חדשות.

החתיך הבלונדיני הבריש את אגודלו על דגדגנה, פעם ועוד פעם, אחר החליק את אצבעותיו מתוכה וצבט את הדגדגן ברכות.

הכאב סחט מנסי זעקה של תרעומת, מהולה בעונג חדש ולא מוכר.

שוב, החדיר את אצבעותיו לתוכה, מרחיב את דופנות הכוס שלה, פוער אותו למים החמימים, מביא את נסי לסף אורגזמה.

היא כמעט חשבה שהיא מתפוצצת כאשר הבחינה בצדודיתו הורודה של טוק שהתגנב בעד לדלת חדר הרחצה.

אין משהו הרבה מביך יותר מטרול-בית חוצפן שרואה אותך על סף גמירה. צעקתה של נסי – שהפעם הייתה דהומה ומרוגזת בעליל – עצרה את החתיך הבלונדיני ממעשיו. היא התלבטה אם להתחנן בפניו שימשיך או לצרוח על טוק שיעוף משם לכל הרוחות, כאשר ראתה את הכוסון שלה מסתובב לעברו של הטרול, ומה שנראה כחיוך של מיליון דולאר נפרש על פניו.

"שלום, אני אריק אנדרסן," הציג החתיך את עצמו, לוחץ ידיים עם הטרול. "נעים להכיר." ונסי התעלפה.

ריח נעים ועשיר של קפה דגדג את נחיריה של נסי. היא לקקה את שפתיה, מדמיינת את טעמו של הנוזל על לשונה. כשהיא מותחת את איבריה בתנועה מתפנקת, התפלאה נסי לחוש בסדיני-כותנה מאווששים כנגד עורה החשוף. קולות מהוסים של שיחה נשמעו מכיוון המטבח ונסי תהתה מי לעזאזל זה יכול להיות.

הזיכרון צף בפתאומיות אל פני השטח: טוּק, זה היה הכל באשמתו! טוק הוא זה שהרס לה אורגזמה אלוהית, והיה זה טוק שבגללו כבר למעלה משנתיים שהיא נאלצת להזדיין מחוץ לבית.

היא קמה במהירות – לא טורחת לרכוס את החלוק שעטתה ברישול על גופה – ופסעה בצעדים רחבים למטבח.

 כשהם שעונים על שולחן האוכל, לוגמים קפה מהביל, ישבו אריק וטוק.

"סליחה!" היא לא ידעה מדוע, אבל משהו בקולה המצטלצל לעומת שלוותם של השניים גרם לנסי להרגיש מטופשת.

אריק היה הראשון להגיב. הוא קם על רגליו במהירות, מציג לראווה מטר-תשעים-ומשהו סנטימטרים של גבר שהיו גורמים לנסי להזיל ריר בנסיבות אחרות. "אני אריק, הבן של תלמה וסורן," אמר באנגלית במבטא גרנלנדי כבד, מושיט את ידו ללחיצה.

מתלעלעת, לחצה נסי את ידו של אריק. "אה... אהמ... כמה נעים להכיר אותך," שמעה את עצמה מגמגמת. "אני רואה שכבר... אהממ. פגשת את טוק."

"הו, יס," השיב אריק בהתלהבות גלויה, "מזמן לא שוחחתי עם טרול אינטליגנטי כל כך, הוא ממש חדווה צרופה. אני מסביר לו עכשיו על הפרויקט האחרון שלי," הוסיף בחיוך מבויש.

"ה..הפרויקט האחרון שלך?"

"כן, אני מהנדס מחשבים."

"אוה." המחשבה שטוק המעצבן עשוי לגלות עניין במחשבים הייתה אבסורדית, אבל נסי משכה בכתפיה. מחר, נשבעה לעצמה. מחר היא לוקחת את הטרול הביתה ושיזדיינו הלימודים. היא הייתה כל כך שקועה בתכניותיה להיפטר מהטרול, עד שלא שמה לב לעיניו של אריק שנדדו בין קפלי חלוקה.

כשהבחינה בכך לבסוף הציף סומק עז את פניה. "אני... אמ, אנחנו, קודם..." קרקרה נסי במבוכה, ידיה נשלחות לסגור את החלוק. היא התקשתה לומר האם שמחה או לא כאשר הושטו ידיו של אריק לעצור אותה.

"אני אוהב את זה ככה," אמר.

לחיה בוערות, כחכחה נסי בגרונה. "ובכן... אני לא יודעת-"

"-אני אוהב את זה ככה." זו הפעם היה משהו בקולו של אריק שעצר בעדה מלהמשיך.

שותקת, שמטה נסי את ידיה, מודעת יותר מתמיד לבד הנופל על גופה, עוטף אותו ברכות. פטמותיה תפחו והתקשו ולחלוחית מוכרת שטפה בין רגליה. ברכיה חשבו להתפוקק, ואילולא הטרול הייתה כבר מזמן נופלת על הברכיים ומסתערת על הג`ינס שעטפו את מותניו של אריק.

"ה...ה...טרול," גמגמה, עיניה מתגלגלות בחוריהן למראהו של טוק, אשר לסימן הקל ביותר מאריק, נטש את מקומו ומיהר לחדר האורחים. "אתה.. איך עשית את זה?"

"טרולים," חייך אריק. "צריך לדעת איך להתנהג איתם."

"הו." נסי חייכה, מתקרבת אל אריק כשחיוך תאוותני שפוך על שפתיה.

כשתפס בשולי חלוקה, מושך אותו אליו, פלטה נסי קריאת ניצחון. פיו, מלא ובשרני, נסגר סביב שד מוצק, ונסי קברה את ידיה בשיערו, מעודדת אותו להגביר את עוצמת היניקה. כשהחליק את אצבעותיו בין ירכיה, מצאה שהיא נדחקת לעומתו, נואשת למגע אגרסיבי יותר; כזה שישכך ממנה את הרעב הבלתי נסבל המקנן בגופה.

היא לא הייתה רכה ונענית כי אם תובענית ורועשת, וכאשר התגוללו על רצפת המטבח והוא קבר את עצמו בתוכה, עלה הרעש עד לדירתו של מר טננבאום והפריע אותו ואת אשתו משנת הלילה שלהם. מובן שזה לא מנע מאדון טננבאום הרטנוני לאחל לזוג הטרי מזל-טוב בחתונתם.

נסי, לדברי המוזמנים, הייתה הכלה היפה ביותר שראו מימיהם. אפילו טוק, שבדרך כלל היה מפריע באירועים משפחתיים, לא חולל מהומות. הייתה זו סבתא גדג`ונסון הזקנה שאמרה, כמו תמיד, שאישה מתחתנת רק עם גבר שאוהב את הטרול שלה.

סוף