נפלאות התבונה
אז נרים כוס יין ונשתה לחיי החיים שלי |
| 7/2009
house M D
אני במצב רוח לפילוסופיות עמוקות על הסידרה הזו..
אני ללא ספק...עוד אחת מהג'אנקיז שמחכים לעוד פרק...התאהבתי בסדרה הזו קצת מאוחר בהתחשב בעובדה שהסדרה סיימה את עונתה החמישית ואני עדיין צופה בשלישית, אבל הרבה יותר עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא..
על יו לורי המוכשר ועל האיכות הנדירה של המשחק שלו הוקמו הרבה מאוד אתרים, ועל אף שגם לי יש הרבה מאוד דברים להגיד בנושא, אני רוצה להתמקד בדמות שאותה הוא מגלם- בהאוס. אותו רופא שלא טורח לראות אתכם אם זה לא חיוני על מנת לאבחן את התסמינים הגופנייים שלכם, אבל ילך עד הסוף כדי לגרום לכם להבריא. כזה שמסתכל על החולים שלו כעל קופסת פאזל שצריך לחבר חלקים בתוכה, כדי לקבל את התמונה השלמה. אותה דמות שהיא מצד אחד מבריקה, מגיעה לתשובות נכונות בדרכים כמעט בלתי אפשריות ומאוד מוזרות. מצד שני היא פגועה, האוס מעדיף שאף פעם לא יצפו ממנו לכלום כיוון שאינו יכול להתמודד עם אכזבה. ככה זה כשהוא גדל עם אבא שלא ידע להעריך את בנו כנדרש ושאת המושגים אני אוהב אותך ואני גאה בך לא העביר לו אפילו לא קצת. תובנותיו הרבות של האוס על ההתנהגות האנושית נובעות מאבחנה מרשימה, שכפי שאנו שמים לב, אינה נוגעת רק לתחום הרפואה. זה נובע משנים של צפייה שגמעה התנהגויות של אנשים, של מצבים, של תגובות, הכל על מנת להגיע למצב שירצה את אביו, כנראה שבתת מודע. משהבין שזה לא יקרה, כדי להתמודד עם המרמור והדיכאון שלו, הוא גיבש תפישת עולם צינית שחושדת בהכל ושמשפט המפתח שלה הוא.."everybody lies". מה שקורה להאוס לאט לאט זה שהוא שם לב לכך שרק הוא יכול להתמודד עם עצמו. קמרון, ווילסון, קאדי...נמאס להם באיזשהו שלב מהתגובות והגבולות שלו, מחוסר היכולת שלו להתמודד עם מצבים רגשיים...ועל זה הוא נענש...על התפישה שלו את הקולגות שלו...על הפער העצום בין הקרבה שכביכול הוא יוצר איתם לעיתים לבין מה שהוא מראה ביום יום, על כך שאיכזב אותם כשהתנהג בצורה הזו כדי שלא יהיה ממה להתאכזב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עיעיע