בליתי כל היום בבית חולים. היה מאוד משעשע.

אחותי עברה ניתוח (מה שגם אני עברתי בכיתה ה').. היה טיפה הסתבכויות בסוף הניתוח שהסתירו אותם ממני, אבל בחיים לא ראיתי את אמא הסטרית ככה,עם דמעות בעיינים אבל עכשיו הכל בסדר ב"ה בלי עין רעה.

אני לא מתגעגעת ל"להיות ביחד" הזה,

וגם לא לחיבוקים ולנשיקות..

אני פשוט מתגעגעת להרגיש משהו. להרגיש פרפרים להרגיש כייף,

דבר שלא קרה ה-מ-ו-ן זמן.

היום ראיתי אמא ואבא שחיכו לילדה שלהם מניתוח.. והם היו נראים כאלה מאוהבים (הם כבר לא צעירים) ונראים כל כך טוב יחסית לגיל שלהם.. ולא יודעת כיאילו האהבה והניצוץ שלהם לא כבה. הלוואי שאצלי זה יהיה ככה, כי ברגע שאין את ה'משהו' הזה, כל הקשר לא שווה כלום. זה מפחיד שעם השנים זה נעלם..

אולי עד שמוצאים אהבת אמת אמיתית?

טוב מצאתי תמונות בפלא שעוד לא העלתי => איכות לא בשיא.

"בובה"

אצל עידני, בלי איפור

אני ועמיתי הקטנה

אני וגיאוש שעצם עיינים