זומנתי אומנם לעוד ראיון, העברתי עוד שבועים של המתנה מורטת עצבים עד שהם החליטו שבכל זאת אין להם כרגע אופציה להכשיר אותי והודיעו לי שזה לא מתאים כרגע. חייבת להודות שמצד אחד התבאסתי אבל גם שמחתי. מצד אחד באסה, כי זו עבודה טובה, קשרים, ניסיון וידע. מצד אחר אני חייבת להפטר מהפסיכומטרי ואני חייבת להשקיע את כל כולי והפעם לתמיד, חייבת. אז כנראה כמו שעבודה הזאת נפלה עלי מלמעלה, כך יש לה הזכות ללכת ממני. בקלות.
באסה.
מהר מאוד הבנתי שאני עוד שנייה כבר חודש ללא מעש, חייבת למצוא עבודה עד הקורס ולחסוך. לפחות משהו.
התפשרתי על סוג עבודה שאמרתי "שבחיים" אני יותר לא חוזרת אליה. אף פעם לא אומרים אף פעם. נורא התבאסתי. כסף לא יזיק ולא משנה איזה. מצד אחר, רוצה לשמור על עצמי כמשהו ששווה יותר ממינימום ועוד יותר מעבודה פיזית במשמרות, ניקיונות וריח רע.
שמתי לב שאחרי שלוחצים על דברים לקרות, פתאום מתחילות להופיע אופציות יותר משלמות ויותר שוות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
October
