בתאכלס? אני חייה.
נכנסתי לשיגרה משעמם .. kind of
אין לי זמן לכלום... ובכל זאת יש לי זמן להכל, זה לא הגיוני =/
אני מדרדרת בלימודים- ומצד שני קיבלתי 100 בבוחן בהיסטוריה, בסיפרות, ובמתמטיקה
מה עובר עליי לעזעזל ?
מה אני עושה ?
אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי ..
וניפגעתי ממכן.
נדפקתי מכל הצדדים- נשארתי עם שלושה חברות [ואולי פחות?]
מצד אחד אתן החברות הכי טובות שלי- ואתן כבר לא מזמינות אותי, ואפילו כשאני מגלה כשאתן יוצאות, אתן בכל זאת לא קוראות לי.
ומצד שני יש לי עוד חברות, וגם הן חברות טובות שלי ואני גם אוהבת אותן- אבל גם להן יש את הקטעים שהן יוצאות לבד, וזה פסדר כי אני יודעת שהן חברות טובות הרבה יותר ממה שאני קרובה אליהם, וזה בסדר וככה זה וככה אני רוצה שאני אהיה.
אבל אלה שכן חברות טובות שלי- למה ? למה אתן מתרחקות ? למה אתן לא מזמינות ? למה אתן הופכות את עצמכן למן קבוצה משלכן ולא מזמינות בכלל ? זה כל פעם רק שלושתכן, רק אתן, רק אתן הלכתן לשם, ורק אתן הלכתן לפה, ואתן כל הזמן מדברות על זה לידי, לידה, לידנו...
וזה בסדר לדבר על זה- אבל לא רק על זה, למה רק על זה ? למה בכל שיחה ובכל נושא ובכל מצב תמיד יוזכר הנושא של ההוא אמר וההיא עשתה- ואז אני שותקת, כי אני לא מבינה כלום.
וזה מעליב, וזה מכעיס, וזה לא פייר.
שומדבר לא פייר בחיים האלו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
