אין לי כוח לפרט למה,איך ומתי, אני רק יגיד  שאני עדיין בשנת שירות-לא, לא עזבתי.

מה הולך בקומונה?לא הרבה...יחסים בריאים וקרובים רק עם אדם אחד.

וזהו...

בעוד כמה ימים הצפונבורי מסתיים-מה שאומר שהאנרגיות יחזרו..

המצב בקומונה כבר לא ישתפר-מאסנו,וניכנענו.

צריך להיות גם טיול קומונה-אם תשאלו אותי זה די מיותר לאור המצב החברתי...

שבוע רגילה ויום ספא מספיק...

שבוע הבא כפר המוזיקה-הולך להיות כל כך טוב!!!!!

אני פשוט צריכה את זה...לא יכול להיות יותר מושלם מיזה!!

אז מה, שנת שירות אה?

כן..

יפה יפה!

כל הכבוד על החלטה.

כן ירבו כמוך.

תודה.

זה במקום שירות צבאי?

לא מה פתאום..בנוסף..

שנה אחרי תיכון לפני צבא.

ואיפה תגורי?

בדירה בעיר עם עוד חבר'ה בגילי.

אז כמה בנות תיהיו שם?

4 בנות ו-2 בנים..

אהה..זה יחד בנים בנות??!!?

כן..

זה יהיה קשה לא?

לא..מסתדרים..

ו..תגידי, מה תעשו שם?

בבקרים בתי ספר, אחה"צ התנדבויות,פעולות..וכייף..

ואת מקבלת על זה כסף?

דמי מחיה.. שמתוכם יש לי את הדמי כיס האישיים שלי שאיתם אני עושה מה שאני רוצה.

ותגידי,מה זה נותן לך?

סיפוק אישי,ידיעה שאני יכולה לקחת את הכישורים שלי למקום אחר ובעזרתם לנסות לשנות,להשפיע,לפעול..

וכן, הרבה פעמים זה לסתום חורים של הממשלה ושל החברה.

תגידי, אבל אולי בכל זאת תיתגייסי עם כל החברים שלך?

הרי להיות אזרחית מן השורה אפשר כל הזמן.

ואם את בכל זאת רוצה לדחות צבא אז לא עדיף לך ללמוד?

לא..אין לי כרגע ראש ללימודים .וחוץ מיזה שאני יכולה ללמוד תמיד. אבל שנת שירות זה פעם בחיים.

את שלמה עם ההחלטה שלך?

בארור!!!

(שיחה טיפוסית שהייתה לי עם מלא אנשים לפני השנת שירות וגם במהלכה..)

היום אני לא יודעת עד כמה יצאתי בלב שלם לש"ש.

אני אולי לא מסכימה עם הדרך שבה ה"מפעל" הזה מתקיים,אבל עדיין חושבת שזה דבר מבורך.

אני שעד לפני שנה היה לי ברור שאני עושה שנת שירות מהתחלה ועד הסוף הכי מורעלת שאפשר,

מנסה להגיע עכשיו להחלטה אם לעזוב או לסחוב את החודש האחרון.

נישארנו ארבעה.

במהלך החודשים האחרונים חשבתי שאם נגיע למצב של ארבעה אנשים אז יהיה להיט.

טעיתי.

המצב לא מזהיר במיוחד.

יש לי קשר בריא רק עם בנאדם אחד שם.

אני מרגישה חסרת תועלת.(לא באתי לשנת שירות בשביל לצבוע מקלחות..)

והכי עצוב שאני מרגישה שאני מבזבזת את הזמן שלי.

אני יודעת שאני צריכה לעשות את ההפרדה בין חברתי למקצועי-אבל זה קשה. ניראה לי שבשלב כזה של השנה זה כבר אבוד.

אני פוחדת שאם אני יעזוב אז אני יצטער על זה.

ומצד שני יש לי תקווה שאולי כן יהיה טוב מתי שהוא.

תכל'ס, התשובה כבר כנראה ברורה.

אני רק פוחדת להגיד אותה בקול ולהפוך אותה לרשמית.

(השיחות איתך בזמן האחרון עשו לי טוב מתמיד.אבל עכשיו לדבר איתך היה טעות..אתה מנסה לשכנע אותי לישאר, ולהציג לי את חצי הכוס המלאה.

ואני, במקום לאחוז במה שאתה אומר מתבאסת יותר...

למה דווקא אני?)

אפשר להגיד שבזכותו, הכל עכשיו ניראה אחרת.-הרבה יותר טוב.

יש חיוך, יש שמחה, יש תקווה.

קרובים יותר.

תחושה שונה.

אושר גדול מציף אותי. ושוב, בזכותו.

וכן,אני פוחדת ששוב יהיה רע ושוב אני ישבר.

הדבר היחידי שנמאס לי ממנו זה  החוסר ודאות הזו של מה יהיה מחר, ומה יהיה אם..

אבל למרות זה, אני שמחה עם ההחלטה שלי.

ויודעת שבסוף יהיה טוב.