כמו ילד שחי בתוך סרט בעירה קטנה מארץ אחרת

דע מי אתה.

דע מאיפה באת ולאן אתה הולך.

ובפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון.

איך להרגיש שלם עם מעשה שלא יזמת ואינך מסכים איתו?

ללכת שוב לישון עם תחושת פספוס. אך הפעם הפספוס הוא העשיה ולא אי העשיה.

למרות שגם אם לא הייתי עושה הייתי מרגישה פספוס.

מוסר השכל:

יש להקשיב לעצותיהם של אחרים, אך אין ליישם.

יש לשקול אותן, לא לקחת אותן כמובנות מעליהן.

כאשר אתה הולך בדרך שלך, לך עם הציוד המתאים.

אין טעם לקחת ציוד שמתאים לדרכם של אחרים.

ולהפך, אל תלך בדרך של אחרים עם הציוד שמתאים לדרכך שלך.

ואם כבר חשפת אדם נוסף לדרך שלך, הראה לו אותה עד הסוף, אל תיתן לו לנחש את הצעד הבא, או לגלות לבדו את העיקולים בה.

אחרת, ספק אם יסמוך עליך וימשיך ללכת.

למד מן הטעויות, הסר אבנים מן השביל, טפח את הדרך שלך כדי יהיה לך נעים לצעוד בה.

וותר על קיצורי הדרך, הם מיותרים. הדרך שלך היא הדבר היחידי ששיך אך ורק לך, תהנה ממנה.

איך מתמודדים עם תחושת חרטה שיודעים שתעבור בקרוב אך המועקה בכל זאת לא עוברת?

ומדוע אני שואלת כל כך הרבה שאלות כשאני יודעת שאני לא אקבל תשובות?

אנשים נלחמים בשיניים על זכות הדיבור אך כולם פוסחים על זכותם לחשוב.