שני

זה כמעט קרה. קוראים לו טל, הוא אמור להשתחרר בעוד חודשיים, נפגשנו במקרה באוטובוס ודיברנו במשך כל הנסיעה. אחר כך דיברנו במסנג'ר. אנחנו האנשים הכי שונים בעולם. אין לנו שום דבר במשותף.

הוא שאל אם אני רוצה להפגש איתו בערב. ואמרתי שאני לא בטוחה, והוא עזב את זה. המשכנו אחר כך לדבר כרגיל.

אחרי שיצא לי לחשוב על זה קצת, והתחלתי לרצות הבנתי שזה לא יכול לקרות.

אני טיפה מבואסת כרגע, כי חשבתי שבאמת יכול לצאת מזה משהו.

מחר אני חוזרת לבסיס אחרי שבוע רגילה.

יהיה קצת קשה לחזור לשיגרה.

מעניין אותי אם הוא ישאל שוב אם אני רוצה להפגש איתו. מעניין אותי יותר איך אני אגיב לזה. השכל אומר לי לא להסכים והרגש אומר לי להסכים.

אבל נחצה את הגשר כשנגיע אליו.

כשהבנתי שאני הולכת לחגוג את ליל הסדר בבסיס דיי התבאסתי.

רציתי לחגוג בבית יחד עם המשפחה. אני יודעת שאם הייתי מתעקשת מספיק בסוף היו נותנים לי לחזור הביתה כי הייתי יכולה לנצל את המצב בבית, אבל כשהבנתי שכל החברות סוגרות יחד איתי דיי וויתרתי על זה. ואני שמחה שעשיתי את זה.

כל כך נהנתי! היה כיף בצורה לא רגילה. ליל הסדר היה כל כך חגיגי. ויום אחרי כן ההורים של שירלי ושל יפית הגיעו ועשינו על האש. היה מאוד מאוד כיף. אפילו כמות השמירות הענקית שהיתה לי לא הצליחה לדכא אותי.

ועכשיו אני בבית עד יום שלישי. יהיה כיף!