יש בי צורך לכתוב פה משהו.
עבר עלי שבוע מגעיל.
כל החיוך והכבוד שלי נרמסו תחת מילים של אחרים.
איך מחזירים את זה עכשיו, איך גורמים לתחושה הזאת להעלם?
למרות זאת היו כמה נקודות אור בכל זה, אנשים ששמרו עלי וחיבקו אותי מרחוק ומקרוב.
העולמות האלו שפתאום התחברו לי לאחד.. חיממו לי את הלב. תודה שבאתם, זה היה בשבילי הכי מיוחד שיש :)
שני חברים שיודעים לגרום לי לשכוח מהכל, להשתטות ולצחוק ולהנות... אני אוהבת אתכם המון. 3>
ו.. מישהי שהייתה לה השראה בשעת בוקר מוקדמת או בשעת לילה מאוחרת, וריגשה אותי כ"כ, עשתה לי את השבוע הזה לקצת יותר קל.
התקופה הזאת של הטקסים מזכירה לי דברים שהייתי מעדיפה לשכוח.
רק כדי לא לזכור כמה טוב היה פעם.
גם עכשיו אני בדרכי לעוד טקס, חולצה לבנה, עניבת צופים, מכנס חאקי.. סוג של הרגל.
אני כבר לא יודעת מה לכתוב מרוב מחשבות, אז עדיף לשתוק.
איזה מזל שמחר אפשר להשתחרר קצת, שוב, לעשות בכאילו.. כל החיים להשתחרר, להעביר את הזמן בלהתפרק.
"אני חופשי, להתרסק
מזמן לזמן אני נוטה להשתתק
אני לבד, זו אשמתי
הרי תמיד ביקשתי שקט אמיתי"
להשתחרר מהחיים האלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
