"זה ברור" אמר החתול,"אם לא היית מטורפת להיית באה לכאן."

יש לי המון מה להגיד לכם,אבל פעם הייתי כותבת את זה בבלוג רק כי לא רציתי להגיד את זה פנים מול פנים,ועכשיו הכי נוח לי זה להגיד פנים מול פנים.

זה עוד אחד מההסגים שלי החופש.

או בעצם,השנה?

השתנתי מתחילת השנה שזה משהו.

אני כבר לא כועסת,אף פעם.

ואם כן אז זה בידיוק לאיזה עשר דקות וזהו,עובר לי.

אני שונאת בידיוק בן אדם אחד,וזה דין.

וגם אצלו זה לא בידיוק שינאה אלא חוסר הערכה.

אני לא שונאת שום דבר.

אולי אני לא אוהבת משהו,אבל לא שונאת כלום.

אני שמחה ואני חיובית.

אני נהנת מכל רגע.

אני מאושרת בכל רגע נתון.

אני לא נפגעת יותר.

ז"א,כמעט שלא.

אני מצאתי לי כ"כ הרבה חברים ולמדתי להעריך את כולם.

למדתי להעריך את מה שיש לי.

למדתי להעריך את עצמי.

למדתי על עצמי כ"כ הרבה.

תכלס?

השנה הכי טובה שהייתה לי,אבל בעיקר הסיום שלה.

אני אוהבת את עצמי,וזה משהו שהרבה זמן לא אמרתי.

בקיצור,הכי טוב לי בעולם.

ואני יודעת שזה ימשך ככה.

והכי מצחיק זה,שחצי מזה זה בזכות מגיביי נאצה ואנשים ששונאים אותי כרגע.

סליחה על האיכות הירודה של התמונות,אבל הן אחריי סריקה.

ואחריי קיבוץ של ישרא. -.-"