אני אוהבת אותך, אני לא מפסיקה לחשוב עלייך, מחזיקה את הראש בין הידיים,

משתגעת, בבקשה תצא לי מהראש, עוצמת את העיינים, לא נרדמת,

הדמעות מרטיבות את הכרית, רק לבכות ולבכות בלי להצליח לעצור לרגע,

 ואת רק מאשימה את עצמך, תמיד הכל באשמתך

את כזאת טיפשה, תמיד נופלת בפח הזה, זה תמיד קורה לך,

את מתאהבת ככ מהר, בכזאת פשטות, כיאילו הכל קורה בלי רגש,

אבל זה רק נדמה.

יש ככ הרבה רגש, ככ הרבה מה להגיד, מחפשת את הדרך להתבטא,

ולא מוצאת. הרגשות נשארים בפנים, נעולים בתוך קופסא,

ואז הראש כל הזמן עסוק בחיפוש אחרי המפתח, מחפש דרך להגיע לרגשות.

הכל עובר דרך הראש, ובדרך עוצר בתחנה אחת, ממנה לא מרפה,

ממנה לא עוזב, הוא נשאר שם, עמוק, בפנים. נשאר ולא עוזב.

בתחנה אחת, שנקראת הלב.

אני אוהבת אותך, אני רוצה אותך.

אני פטטית, פשוט פטטית.