Never Sigh for a Better World, Its Already Composed, Playd & Told
Crystal pond awaits the lorn, tonight another morn for the lonely one is born. |
| 11/2007
Too frail, A sequel of decay
תפסיקו לרחם עליי, זונות. כאילו שממש איכפת לכם ממני, רק חבל שהמוח המיקרוסקופי שלכם לא קולט את זה שאתם סתם מציקים ><.
אני כל כך מתגעגע לתמימות הזו של הילדות. לא להבין כלום מהעולם, לא לדעת מה הולך לקרות. כל היום לחייך, לבכות ממכה קטנה, לשחק בחוץ, להנות מהחיים. כולנו נהרסים בסופו של דבר. לא משנה כמה נשנא את עצמינו או כמה נרקסיסטיים נהיה, כולנו תמיד נדע בנפש כמה שנהרסנו, ואז הדמעות יזלגו ואז כולם יבהו ואז יהיה יותר גרוע. כולנו נהרסנו, אנחנו נהרסים, אנחנו הורסים אחרים. התמימות שבנו, היא זו שמחזיקה אותנו, אבל כשאנחנו נחשפים למיני עולם האמיתי- בי"ס, הכל מתחיל לההרס לאט לאט עד שזה מגיע להשמדה מוחלטת, ואז אנחנו סתם רובוטים חסרי רגשות, לא משנה כמה נחייך וכמה נבכה. אין בנו תמימות, אנחנו סתם מכונות משועבדות לשטחיות שנמצאת מסביבנו...
אולי אני צודק, אולי אני מדבר בשם עצמי וסתם מכליל. אף פעם לא יכלתי לדמיין את עצמי מגיע לגיל 20 אפילו.
אני מקווה שאני לא אשבר, כמה שאני ארצה למות, אני לא אעשה את זה. אני לא רוצה להשמיד את כולם איתי. אני לא אגואיסט, למרות שלפעמים אני משדר אגואיסטיות. אני אוהב את המשפחה שלי, אבל אותו אני שונא, כי הוא לא קשור לאף אחד מאיתנו, אפילו אמא בטח שונאת אותו כבר, ואם לא, אז כנראה שהוא הביא אותה לנקודת שפל. כמה נחמד שתהיה אלי ואל אמא, אני אדע מי אתה באמת, אני שונא אותך יותר מכל בן אדם אחר בעולם. תמות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
