בוטיק המחשבות

לאחר ארוחת הבוקר אנו עושים סיור קצר במרכז העיר קזבלנקה. מדובר בעיר גדולה מסחרית ומודרנית. 

באחת מפינות העיר צדה את עיניי כרזת פרסומת גדולה למקרר וזאת בזכות דוגמנית חסודה ובלתי שגרתית הנראית מציגה את המוצר.

 משם אנו יוצאים אל עבר שדה התעופה .

יום ארוך עוד לפנינו.

תם ונשלם מסע מרתק לארץ מופלאה זו ששאבה אותי -

 אל נופי בראשית אקזוטיים ויחודיים.

 אל חולות מדבר זהובים.

 אל מראות וניחוחות השווקים.

 אל אנשים חביבים ורגועים.

 אל תרבות עשירה וקסומה.

 אל צלילי הגנאואה הטרנסיים.

 אל מורשת יהודית ענפה ושורשית.  

 אני עוזב את מרוקו עם תחושה של התרוממות רוח

 ועם טעם של עוד.

יתכן ועוד אשוב לכאן בעתיד. 

מתעוררים עם שחר לקול המיית השחפים. מסיטים את הוילון ולנגד עינינו נפרשת תמונה (אסווירה) ציורית מקסימה של מפרץ עם חוף חולי רחב ויפייפה.

אנו אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים לעיר העתיקה. בדרך חולפים על פני שוק הדגים. המוני שחפים חגים כל העת מעל ראשנו.

אנו מטיילים לאורך החומה החיצונית שבנו הפורטוגלים ששלטו כאן במאה ה-16.

הם הקימו כאן מושבה פורטוגזית מבוצרת וקראו לה מוגדור.

קיימת גם חומה פנימית נוספת שנבנתה במאה ה-18 ע"י סידי מוחמד בן עבדאללה ששכר את שרותיו של אדריכל צרפתי על מנת לתכנן את העיר מחדש.

הוא בנה נמל קטן ושינה את שם המקום לאסווירה - כלומר תמונה.

  החומות כאן שונות מחומות אחרות ברחבי מרוקו בכך שאלו נבנו מאבן כורכר ימית.

לאורך החומה החיצונית (הסקאלה) מוצבים תותחים מתוצרת ספרד.

הנוף המצטייר מבעד לחומה אל עבר הים הוא מרהיב. 

שאון גלי הים העזים הנשברים ומוטחים בעוצמה רבה על הסלעים והמזח נישא למרחקים.

משם אנו ממשיכים לטייל בין הסמטאות הצרות. הבתים כאן צבועים בלבן ורבים מן החלונות והדלתות צבועים בכחול.

אמני עץ רבים מציגים את עבודותיהם בחנויות. האווירה היא בהחלט נעימה ומיוחדת.

פרדי,המדריך, מלווה מקומי  ואני שמים פעמנו לעבר בתי הקברות היהודיים הממוקמים בקצה של המלאח (הרובע היהודי).

שומרת בית הקברות (העססית) פותחת לנו את שערי בית הקברות.

 אנו מסיירים תחילה בבית הקברות החדש יותר. ישנם כאן קברים רבים משנות החמישים והשישים של המאה הקודמת.

 מקצת מן הקברים נושאים כיתוב כגון - " כאן נקברה הבתולה העלובה" או

 "כאן קבור הצדיק העלוב" . הקונוטציה של העליבות כאן שונה לחלוטין מהמוכר לנו בשפה העברית של היום. כאן היא מתקשרת לפשטות ולצניעות.

בין שני בתי הקברות חוצצת דרך . בית הקברות העתיק מוקף חומה והוא נשען על החוף הסלעי. רוב הקברים כאן נחצבו מאבני כורכר מקומיות שסותתו במקום. 

ברבים מן המצבות לא מצויין כלל שם הנפטר. כל מה שיש עליהן הוא מעין דמות חרוטה המציינת את מין הנפטר.  

במרכז בית הקברות העתיק ניצב מבנה גדול ומרשים שבתוכו קבור רבי חיים פינטו שנפטר בשלהי המאה ה-16 ונקבר כאן. הוא היה נצר למשפחת רבנים מפורסמת מספרד שעקרה מספרד והתפזרה בכל צפון אפריקה, תורכיה, הולנד ועוד.

רבי חיים פינטו היה ידוע בחכמתו וביכולתו לחולל ניסים ולהעניק ברכות למבקשי מזור. הביקור היה בהחלט מרגש.

מאסוויארה אנו נוסעים מהלך של 350 ק"מ עד לקזבלנקה. בדרך אנו עוצרים במפעל קטן לייצור שמן מעץ הארגן הידוע בסגולותיו הרבות.

לפנות ערב אנו מגיעים לקזבלנקה ומסיירים באחד השווקים המכונה חובוס על שם בית המשפט הממוקם בסמוך אליו.

משם נוסעים לכוון מסגד חסאן השני שהוא השני בגודלו בעולם לאחר המסגד במכה ובעל הצריח הגבוה בעולם - 192 מ'.

המסגד מדהים בגודלו. אנו נעמדים בכניסה לאולם התפילה ומביטים אל עבר המתפללים החולצים את נעליהם בכניסה, נוטלים שקית ונכנסים להתפלל.

 הכניסה למסגד מותרת למוסלמים בלבד.

כמיליארד דולר הושקעו בבניית המסגד הקולוסאלי הזה.

לאחר ארוחת הערב, אנו מקיימים שיחת סיכום ויוצאים לבלות במועדון של מלון טובקל הסמוך.

האווירה כאן חושנית ומחשמלת. המוסיקה הקיצבית מקפיצה וכמעט ואינה מאפשרת לשבת. 

אני רוקד עם צעירה מרוקאית ולאחר מכן מתיישב לשוחח איתה בצרפתית. אני מציג את עצמי כקנדי מהעיר קבק. לאחר מכן היא ביקשה לברר את דתי, ואני מבלי להתבלבל אומר לה שאני נוצרי פרוטסטנטי. מאותו רגע קשה היה להתעלם בברור מן האכזבה שניסכה על פניה.  

השיחה הייתה נעימה, אך לאחר שרקדנו פעם נוספת, פשוט מצאתי דרך לחמוק ממנה אל עבר שאר החברה שישבו ממול.

במהלך הערב היה גם מופע נחמד של רקדניות סקסיות מבולגריה.

בסביבות שלוש לפנות בוקר שבנו למלון.

היה כיף.