בלילה בין רביעי לחמישי הייתי לבד בחדר. 2 בנות בחופש ועוד אחת בגימלים, אז ישנתי לבד.

היה חם מאד ויבש והייתי צריכה כל הזמן לקום ולהדליק את המזגן על קירור, ואז החדר היה קפוא. 

שמתי שעון ל-6, כי יש לי שוחרים והשכמה בשש וחצי, אבל לא הצלחתי לישון כמו שצריך. זו הייתה מין שינה מבוקרת, שאני חולמת ויודעת מה קורה, ושאני צריכה לקום עוד מעט ואני גוררת את השינה עוד קצת.

חלמתי שבני גנץ נכנס לאוטובוס ויושב לידי, ואנחנו מדברים על התפקיד שלי והוא ליטף לי את השיער(מה זה אמור להביע?!) ואמרתי לו שאח שלי מעריץ אותו ושיש לו תמונה שלו במשרד שלו, ושאנשים נכנסים ושואלים מה הקטע הוא אומר שהוא אח של אמא(מה שלגמרי נכון ד"א)  ואז אני ובני גנץ הצטלמנו בטלפון והוא הוציא לשון.

זה היה אחד החלומות היותר מוזרים שהיו לי בחיים.

בכל מקרה, התפנקתי לי במיטה ומשכתי את השינה עוד קצת, ופתאום אני מסתכלת בשעון והשעה היא 6:40. אני מאחרת להשכמה בעשר דקות.

טסתי מהמיטה, לבשתי מדים(מזל שהכנתי את הא' בלילה הקודם) ויצאתי החוצה בלי להסתכל במראה ולנקות את הכתם החום הבלתי מוסבר על השן הקדמית שלי ולצחצח שיניים. השוחרים שלי, שאני חשבתי שבטח חזרו לישון ועכשיו עד שהמסדר יגמר יהיה 7 וחצי- התלבשו והתארגנו לבד ושאני באתי רק אמרו באדישות "לא הצלחת להתעורר אה?". אני לא מאמינה שהשוחרים שלי כ"כ אחראים. הם יותר אחראיים ממני.

אז חילקתי משימות למסדר, ובזמן שחמקתי חזרה למגורים שלי כדי לצחצח שיניים חשבתי לעצמי שאני מטורפת, ושזאת פעם אחרונה שאני חושבת שאני נמצאת בספא כשאני בבסיס. עוד פעם אחת זה קורה ואני לא אוכל לתרץ את זה!

המסדר עמד ב7 וחמישה, והוא לא היה מושלם כמו שאני אוהבת, אבל הוא היה בסדר מספיק. לקחתי אותם לחדר אוכל, עוד פעם היה ג'חנון.

אני שונאת ג'חנון.

היום הלכנו לקאמרי, ראינו את ההצגה 'גטו'. במחצית הראשונה לא מצאתי מקום וישבתי ממש מאחורה בכיסא פלסטיק שהסדרנים הביאו והראש המתולתל של גל הסתיר לי ולירז כל הזמן צחקה, וזה ממש הפריע לי כי זאת הצגה על שואה ובאותו קטע שהיא צחקה היה שם נאצי על הבמה ועשה בלאגן וזה לא היה במקום. והתיישב לידי איזה חייל מפגר שצחקק כאילו הוא בן 5 שמדגדגים אותו ורק רציתי לתפוס אותו, לתת לו כאפה ולצעוק שתוק, בחייאת רבאק שתוק! במחצית השנייה ישבתי ליד מפקד הפנימייה מקדימה, הרשמתי אותו קצת עם הידע המאד נרחב שלי בשחקני הארץ (זה כישרון, אני לא יודעת להסביר, אני זוכרת שחקנים ובמה הם שיחקו ולמה ומתי ועובדות מפגרות שאף אחד לא באמת יודע. אני יכולה למשל להגיד שאלי גורנשטיין הנהדר, ששיחק את הספרן הסוציאילסט, עשה גם את הקול של סקאר בסרט מלך האריות שנת 94, ושבסרט הר' שלו נשמעת ממש מודגשת כי הייתה בעייה במערכות ההקלטה באותם זמנים).

ראיתי את איתי טיראן והייתי במרחק של 2 מטר ממנו וממששש התרגשתי. היה קטע שהוא ישב בצד הימני שלי הבמה, עם הגב אליי. עכשיו אני ישבתי ממש ליד המדרגות לבמה ולרגע מטורף אחד חשבתי אני יכולה לקום, לעלות במדרגות, ולגעת לו בשיער. וחשבתי שתכלס, מי יעצור אותי? אני ממש קרובה, אם יעצרו אותי זה יהיה בדיעבד ולמי אכפת מהדיעבד, כי כבר נגעתי לו בשיער.

 אבל עצרתי את עצמי.

משם ארז הסיע אותנו לתחנת השלום, הגענו דקה לפני הרכבת(רצנו כמו מטורפות) והמשכנו לצפון. אחרי שעתיים וחצי, גם הגעתי הביתה. 

נ.ב

חיפשתי אח"כ על איתי טיראן, וראיתי שהוא משתמט וירד לי ממנו ומהשיער שלו(טוב לא מהשיער שלו, הוא מושלם וזה ממש לא אשמתו שהוא לא התגייס). אבל, צריך לתת לו קרדיט. שחקן נהדר וסקספוניסט בחסד.

נזכרתי, כשכתבתי את הפוסט הקודם, שפעם העליתי איזה קטע על חלום שהיה לי בLiveJournal. הקטע כתוב באנגלית, כי היה לי איזשהו קטע שאני צריכה לעשות בלוג בינלאומי. 

אני כבר אומרת שזה כתוב בצורה ממש גרועה ויש טונה שגיאות כתיב ודקדוק.

May 1st, 2009

I was in a house, somehow aware that I was in Brazil. I was looking through a big window and saw an amazing view of flowers, land and sea. It was breathtaking. Next to me stood a blond guy, he smiled at me and I told him that I want to go hiking with him. He said ‘of course' and took my hand. We left the house and were on the street next to my home in Israel. We walked half hugged in the street, I told him that I love him and he said the same to me. Then a man came from one of the houses, I somehow knew that he was a famous band member but I didn't really cared at that moment. The man told me that I need to tell the other band members about the up coming concert, I told him that I don't know about that but he smiled at me and left. During that conversation the blond guy began to return to the house and I was too occupied in looking at him walking than listen to the man who kept talking.

I continued to walk toward the the flowers field I saw from the window. I began to run across the sand that was there toward north, I felt in the sand all the time but I knew that if I just keep running I will get to the flowers. So I ran and at some point I got there. I saw my friend Hadar, I joined her and we ran in the flowers and drowned in them. After a while we both start to walk toward a building that stood in the sand field, we got there and I saw all of my classmates and the man from before. He smiled at me. I felt unrelated to my classmates, like I've been through an experience that they will never have. I left the building, the man walked after me and ask me if I told the band members about the concert, I told him that I have no idea where they are. Hadar came and said that the city is far too big for me to know where is everyone, the man smiled at me and said that this is correct. Then he ask me about the blond guy, I suddenly remembered that he left and I turn around toward my home. Before I manage to walk a meter he came to me and smiled.

אני לא זוכרת את החלום, אבל אני זוכרת את היום שקמתי מהחלום. 

אני זוכרת שהייתה לי מין תחושה אופורית, כאילו החלום המושלם. ואז מהר אחרי רשמתי את מה שאני זוכרת.

אני צריכה למצוא דרך לפרש את החלום הזה.

אני הולכת לסטימצקי, היה נחמד להכיר.