השן שלי הורגת אותי. 

זה התחיל היום בבוקר שקמתי מזה בבוקר, אמנם בעשרה לשתיים עשרה בצהריים אבל עדיין, בעולם שלי זה מוקדם. זה המשיך ב3 כדורים נגד כאבים, המון תלונות ובהייה בשמיים בשאלה 'למה אני?!'. עכשיו התנפח לי האזור, זה נראה כאילו התחילו לחפור שם מנהרות.

וזה ממש כואב.

זה לא סתם שן, זאת שן בינה, שהחליטה לצמוח לה. ככה סתם.

אמא אומרת שאם עד יום ראשון זה לא עובר, היא תקבע תור לרופא שיניים שיראה אם אפשר להוציא את השן. אי אפשר ככה.

בלי קשר, נטלי התקשרה אליי לפני איזה כמה שעות, מהבסיס. שאלה מה קורה וזה, יש כאן בחור שרוצה להכיר אותך.  מה? כן, דיברתי עלייך עם חייל אחד שסוגר איתנו שבת, סיפרתי עלייך והוא רוצה להכיר אותך. היא העבירה לו את הטלפון והוא אומר לי היי, קוראים לי רועי. אמא שלי יושבת לידי, מסתכלת עליי ולא מבינה מה קורה, אני אומרת לה שנדמה לי שצוחקים עליי. רועי שומע את זה, צוחק, ואומר לי ממש לא- נטלי סיפרה לי עלייך שאת יפה ומצחיקה וחכמה ואני רוצה להכיר אותך. ואני אומרת אוקיי, בסדר, אפשר לדבר עם נטלי? והוא אומר בסדר, אבל אני לא צוחק. נטלי לוקחת את הטלפון ואומרת שהוא יפגוש אותי בטקס ביום ראשון, אני אומרת שאני לא אהיה בטקס ואני אחזור רק ברביעי. אחרי זה אני שולחת לה סמס 'מי זה הרועי הזה?' והיא אומרת לי שזה אחד מהבסיס שרוצה להכיר אותי, והוא יבוא לפגוש אותי ביום רביעי.

אז, ככה. תרשו לי להגיד שאני לא אוהבת את הקטעים האלו. לא יודעת, לא אוהבת. צחקו עליי יותר מדי פעמים, אנשים מקווים לפגוש משהו מסויים ויש משהו שנכבה בעיניים שלהם שהם רואים שאני זה לא מי שציפו. או שאנשים פשוט אומרים לי שכן, יש איזה מישהו שרוצה אותך ואז מסתבר שזה סתם.

אני פשוט לא אוהבת את זה.

קשה לי להודות בזה לעצמי, גם לכתוב זה לא קל, אבל אף פעם לא הרגשתי שמישהו אוהב בגלל מי שאני. לא בגלל החוש הומור המפגר שלי, והאופי העקשן שלי שתמיד מסבך אותי, והשיער שאף אף פעם לא מסתדר ובגלל אלף ואחד דברים שעושים אותי אני. תמיד הייתי ליד בנות יפות ממני ומצחיקות ממני שהתאהבו בהן. אני הייתי החברה, זאתי שנותנת עצה, זאתי שכל הסתומים נופלים דווקא עלייה. לא הייתי היא.

ונטלי היא בן אדם טוב, ואני יודעת שיש לה כוונות טובות והיא כנראה פגשה בן אדם שמשדר את אותן ויברציות אשכנזיות כמוני בתוך בסיס של תימנים וחשבה שאנחנו נתאים, אבל קשה לי להאמין שמישהו יתאים לי. קשה לי להאמין שמישהו ירצה דווקא אותי.

ואני מכינה את עצמי לעוד אכזבה.