בסוף כל לילה הכוכבים מתים מחדש
נשמתם נחרכת למול יופיה של הזריחה.
ועם כל מוות מפואר שכזה, גם משהו בי
משהו ממך
נעלם.
איך אמרנו מילים שצבעו
אלפי שמשות
בדם
ואיך שהיינו
ואיך שגם לא.
זיכרונות חומקים בין אצבעותי כמו כספית
נמוגים למול החיים כמו אותם כוכבים עצובים
שיודעים
שכלום לא יחזור להיות
כפי שהיה.
(כמו שאולי שמתם לב, המקום הזה כבר לא בדיוק חי.את רוב הקטעים אני מפרסם בפייסבוק, שהתגלה כמדיום הרבה יותר יעיל עם קהל רחב יותר.
אבל אני לא יכול להרפות מהבלוג הזה, ככה שעדכונים צפופים כאלה יתרחשו מדי פעם.מעניין אם מישהו מהקוראים הישנים שלי עוד קיים בכלל.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mahavishnu