"מילים. כשהן בידיים מיומנות שיודעות ללוש אותן היטב הן שובות את הלב. הן נכרכות סביב איברי הגוף כמו קורי עכביש, וכשאת כבר לכודה כולן ואינך מסוגלת לזוז, הן חודרות אל מתחת לעור, מחלחלות לתוך מחזור הדם ומעמעמות את המחשבות. ובפנים הן פועלות את פעולת הקסם שלהן".
הסיפור השלושה עשר/ דיאן סטרפילד.
כנראה שסוף כל סוף נתנה לי האפשרות לקרוא ספר של מבוגרים ולכן אני מתלהבת מזה, אך מצד שני זה אחד התיאורים היפים ביותר ששמעתי אי פעם, ועוד לאיזו מילה (:
אני אצל סבתא ולבינתיים ממש נחמד כאן, זאת אומרת, אני עוזבת בצהריים, אבל בכל זאתXD
גיליתי שאני התמכרתי לסודוקו, זה כ"כ כיף. חחח. זה נשמע כזה מוזר שילדה בגילי אומרת את זה, זה של זקנים, אבל חפיף 
היום יום הולדת לבני דוד שלי ואני הולכת לראות את חבר של בת דוד שלי, סוף כל סוף O:
בימים האחרונים הכל בסדר בבית הספר. זה מזכיר לי משהו- היה שיעור אחד שלא היה מה לעשות איתנו, אז ראינו מדגסקר [אף אחד לא באמת הסתכל, למרות שזה ממש חמוד והכל], ואני ציירתי וגם סרגיי וחלק כתבו כמה שורות על הידיים אחת של השנייה [אני הרשיתי שרק שניים יכתבו לי, כי אני חושבת שזה מסרטן]. הקיצור, לפתע, נועה ל. ואני קלטנו זוג בנים בכתה ג', שהיו איתנו באותו החדר, שבן אחד שוכב על השני וזה היה כ"כ מצחיק וזה נראה כאילו הם הומואים *-^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
