עם כל שיעול שלי נשמע שאני רק בעוד רגע אחד אקיא חתיכת ריאה.
ועדיין, הרופא אמר שהוא לא שומע כלום והכל בסדר.
טוב, אז כנראה שזה רגיל.
כנראה גם שהרופא מטומטם, אבל את זה אנחנו יודעים כבר. אבל מה, הוא למד כל כך הרבה שנים, הוא לא יכול לשמוע אם אני בסדר או לא? זה הדבר הכי בסיסי אני חושבת, לשמוע את הריאות.
טוב, אז אני בסדר.
קצת לימון, קצת תה, קצת מרק וקצת מים עם לימון.
טעים =)
ומה עושים בינתיים כבכל נשימה אני מחרחרת כמו מכונית ישנה?
לא נושמים!
אז אני נושמת נשימות קטנות ומשתדלת לחרחר כמה שפחות. לא להדאיג אף אחד, אתם יודעים.
בכלל מן הראוי שזה יהיה פוסט יום הולדת לטלטול, כי ממש היום הוא בן שנתיים!
אבל מה לעשות שהוא צריך לחלוק פוסט עם השיעולים שלי?
אתמול אני ואמא הלכנו ליומולדת שעשו לו בגן, והוא היה הדבר הכי מתוק שאתם יכולים להעלות על דעתכם!
והיום כל המשפחה באה לאחי וחוגגים ואוכלים ונהנים מטלטול, זה בעיקר.
אני מקווה שאני לא אדביק אף אחד, במיוחד לא את טל, אבל היי, הרופא אמר שאני בסדר!!
רק לא לשכוח טישו, בגדים חמים, ועדשות! אולי נשיג תמונה או שתיים לפייסבוק.
כדאי שאלך להתקלח כבר מעכשיו, כדי שלא אצא מהבית עם שיער רטוב ואמצא את עצמי בעוד שלושה ימים מעכשיו משתעלת החוצה את הכליות, כי הריאות כבר מזמן בחתיכות בתוך צנצנת שאולי יום אחד יוכלו להשתיל לי בחזרה.
וגם בתוך הצנצנת מדי פעם הן משתעלות.
אתם מכירים את השיעולים האלה שלא נגמרים? וכשנגמר האוויר והשיעול עוד לא- צריך לעצור הכל, לנשום לאטטט לאטטט לאטטט ואז להוציא הכל בשיעול?
מה לא? אל תהרסו לי את הרגע.
וקר לי גם נורא.
אלך לי להתקלח.
שבת שלום/שבוע טוב לכולכם,
ומזל טוב לכל עם ישראל- אליל הבנות לשנת 2026 היום בן שנתיים! 
תמונות, אי"ה, בהמשך. לא, אל תבנו על זה.
3>
*שיעול*
יעל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Familiar