8-0?!

שמונהההה- אפס???!?!

אעעעע

גאד

אני כולי חוזרת הביתה מאירוע, מאכזב ביותר יש לציין, אחרי שיטוט-שוא ברחובות נס ציונה/רחובות/בית עובד (או השם יודע איפה זה היה בסוף, אבל בהחלט היינו בכולם וכולם מכוערים) הגענו סוף סוף למקום, שם אילצו אותנו לחכות שלוש שנים בין מנה למנה ולהשתדל לא להירדם, ומילא אם המנות היו טעימות... אבל הן היו סתם גרועות ביותר, אחי היה צריך ללכת לשדרג להם את המטבח... עזבו אחי, טל יודע להכין דברים טעימים יותר!

קיצצצצ עם כל האכזבה, ואני גם לא מרגישה במיטבי, נשפכתי לישון באוטו בדרך הביתה, ובעודי מדדה בכניסה לבית, הולכת לכיוון השלט של הטלויזיה בסלון...

אמא: "מה טלויזיה, את לא הולכת לישון?"

אני: "שנייה... רק לבדוק... תוצאה... אמור להסתיים עכשיו משחק של ליברפול"

*פותחת ערוץ 55*

*מסתכלת בתוצאה*

*ממצמצת וקובעת- לא ראיתי נכון*

*מסתכלת בזמן- הדקה השמונים ואחד לערך*

*מסתכלת שוב בתוצאה* זה עדיין אותו דבר... 7-0?? לא יכול להיות.. רגע, אולי זה אחד? אבל זה עקום כזה... זה... זה.... *ממצמצת* שבע!!! ולידו זה בהחלט אפס! מה זה, הם לא בשוק? ובשיקטאש, הטורקים האלו, עוד ניצחו 2:1 במשחק הקודם, בסוף אוקטובר...

כן, אז כעבור שניות מספר כבר שמעתי את ההתלהבות על בניון, על באבל, ואז ראיתי את פירוט השערים- גם לקראוץ' ולג'רארד היה חלק נכבד בזה =)

התחלתי להצטער שלא ראיתי את 80 הדקות הראשונות, אבל זה עבר מהר עם ההתלהבות של המשחק, מה גם שבניון בישל לי במיוחד עוד שער אחד בנגיחה של קראוץ' שהביאה לשבירת שיאים חדשים, בערך איזה שלושה ביחד, כך ש... אחלה סיום לערב כזה, או כל ערב =)

ומכיוון שהפסדתי משחק שמתח לא היה המרכיב העיקרי בו, אלא הנאה צרופה, ההנאה, בניגוד למתח- לא תפחת אם כבר יודעים את התוצאה, לכן אני מקווה לתפוס את המשחק באחד משידוריו החוזרים שבטוח ירוצו בסוף השבוע בערוצי הספורט... אחרי הכל... זו הסטוריה שנעשתה כאן (כאן.. כן, ממש כאן... פחח) שם באנפילד =)

אני חייבת ללכת לישון, אז לא אתחיל לחפור וכאלה... הייתי מבטיחה לפרט מחר, אבל אני יודעת שזה לא יקרה... חח... אבל אולי, אולי..

ולסיום- קצת מגאוות היחידה מעורבת בציונות:

יוסי בניון במדי ליברפול- אפילו הוא נראה טוב בתלבושת הזו!

בברכת- לעולם לא תצעדי לבד,

יעל =)))