אבל נגיע לזה אח"כ.

אתם בטח שמים לב שאני לא בהופעה של בריאן אדאמס מ-כמה-פוסטים-קודם, אבל זה לא כי החלטתי לא ללכת, אלא כי הוא החליט לא לבוא.

טוב, זה לא הוא, זה המארגנים של one voice או משהו, מסיבות בטחוניות, כמה מפתיע.

פתחתי עין, אני הרי יודעת שלא מדברים על דברים לפני שהם קורים, וגם חשבתי על זה כשהתלהבתי והפצתי בכל מדיה אפשרית שאני הולכת להופעה, אבל אמרתי- מה כבר יכול לקרות? אני אדרס בדרך?? נו, אז אני אזהר!... איכשהו חשבתי על האופציה הזו הרבה לפני שחשבתי שההופעה עלולה להתבטל... אבל נו, מה לעשות, חיים קשים. פחות עונג אחד החודש הזה.

אבל מה, לפחות סופ"ש!

כמה חיכיתי לסוף השבוע הזה באמצע החודש העמוס-יתר-על-המידה הזה!

אבל נחמד שעמוס, זה נותן הרגשה של... איך קוראים לזה.... חיים.

סתם, מי שמכיר אותי יודע שיש לי מספיק חיים, אבל אני אוהבת גם להתבטל לפעמים, לקרוא, לראות טלויזיה, קצת אינטרנט... לנוח, לנוח.... מה שהיום כבר פחות מעריכים...

בכל אופן, אני הולכת לכתוב הרבה, לתת סקירה שכזו, אז סתם תתכוננו מראש (או תפרשו מראש). כמה מתחשבת אני =)

אז אוקטובר התחיל לו בחג, משפחה, אוכל, מה רע?

ביום חמישי ה-11 הלכנו כל האגף (חוץ ממי שהבריז) לעשות על-האש אצל המנהלת שלי בכפר הנגיד, והיה.... טעים!!! שיווו כמה טעים שהיה! אכלתי איזה 3 כנפיים (מעולות!), המבורגר שהיה קצת נא לטעמי, ו... חכו לזה...... סטייק-אנטריקוט-מעולהההההההההה! שיו, אין לכם מושג, עם כל ביס אני מתמוגגת שם! אני לא מגזימה, הוא היה נהדר! יריב מלך בכל הנוגע לבשרים =))

והיו צחוקים מטורפים על דברים שקרו הרבה לפני שהגעתי לחברה בכלל, העלאת נוסטלגיות שכזו, אבל היה ממש מצחיק בכל אופן! (אני חוסכת מכם את הפרטים הקטנים, תעריכו)

ביום שבת הייתה לשרית יום הולדת! (זה למקרה שהיא תקרא =))

אז הייתי בבית וחגגתי לה בדמיוני.

ביום ראשון לקחתי חופש, הלכתי לקנות יומן חדש (הגיע הזמן, כבר אוקטובר!), מכנסיים (אחרי חיפושים מפרכים ומדידת כל מכנס אפשרי בקניון איילון ובעזריאלי- מצאתי שני זוגות מכנסיים שהם גם טובים עלי, גם יפים ממש, וגם עולים פחות מ-300 שקל! אז אחד קניתי בפוקס בקניון איילון, והשני ב... פוקס... בקניון עזריאלי. נשבעת שלא מצאתי שום דבר אחר בשום מקום אחר, וכוסאמק עם הסקיני המזדיינים האלה שהפכו לגזרה של כל דבר בכל מקום!! והגיע הזמן לסגור כבר את הסוגריים המייאשים האלו)

איפה היינו?

אהה, כן, אז בצהריים עליתי על רכבת ל... אל ת'שאלו... באר יעקב! נווה דורון ליתר דיוק, הלכתי לעזור לעומר להרים ערב שוקולדדדדד (בתור סו-שף בבית קפה-קונדיטוריה כמובן) וזה... היה... טעים! עומר, כוסאמק, אני רוצה את המתכונים!!

עשינו פונדו... עם מרשמלו... ובלינצ'ס..... וקאפ-קייקס אלוהיים!!!!!!!!!!!!!!!! לא קאפ-קייקס, נו... שיט שכחתי! *שואלת את אמא ואבא* *הם לא זוכרים!* *מתקשרת לגיסתי* סופלה!!!!!!!!!! שיוו הוא היה אלוהי, אני נשבעת! עומר, סגידות! והגשנו להם את זה בצד עם גלידה וניל עוגיות שאנחנו עשינו! (טוב, אנחנו שברנו לשם 4 שקיות של אוראו וערבבנו חזק) ותקענו כזה קינדר בואנו בתוך הגלידה, ושיוווו.... הגזמתי עם הפרטים? טוב, זה היה או לפרט או לא לכתוב בכלל מה כלל התפריט, ו... זו ההשפעה של השוקולד! וגם כדי שלא אשכח שעומר צריך להביא לי את המתכונים! חח

אז היה נפלא, הכרתי קצת את באר יעקב, יש לציין שלא הלכתי לאיבוד, אני גאה בי =) יש גם לציין שהרכבת שלהם מאותגרת-שכלולית... חחח קיצ, היה מצחיק, ואפילו ספרתי 22 שלטים של "ארה"ב זה אנחנו" בכל היום הזה =) שליטה =)

לא יודעת איך הצלחתי להירדם עם כל השוקולד הזה, אבל הצלחתי איכשהו =)

ביום שני היה לי רופא שיניים, בטיימינג הנכון בדיוק אחרי ערב כמו אתמול... חח

טוב, זו הייתה רק בדיקה נורא שטחית, הרופאה הייתה הרבה יותר נחמדה ואדיבה מהרופא הקודם שלי....... כבר פלוס.

היא שאלה על שיני בינה אז התחלנו לדבר עליהן, אמרתי לה שיוצאת לי אחת אבל היא לא מפריעה לי, ואין צורך בינתיים לעקור כי זה כואב רק לפעמים, ולא כאב בלתי נסבל... היא התחילה להסביר לי כמה חשוב להגיע אל שיני הבינה עם מברשת השיניים ולצחצח, ושזה עלול לגרום לדלקות ובלגאנים וזה, וסיפרה על צרות של אנשים עם שיני בינה שהם לא טיפלו בהן נכון...

ואז היא הוציאה את הצילומים ועברה לדבר בטון של *עזבי, לא משנה בעצם, שכחי מה שאמרתי לך עכשיו...* ואמרה: "אויש, השיניים שלך כלואות... שיני הבינה, הן... שוכבות. הן גדלו בשכיבה. צריך להוציא אותן."

ואני חושבת לעצמי- "לאאאאאאאאאאאא" חח אוף, למה כל הפריק-שואו צריך להיות בפה שלי?! כל השיניים שלי זה פריק-שואו אחד גדול.... פףףף... ובגלל שהן כלואות זו פאקינג עקירה כירורגית! וארבע כאלו!! או אולי שתיים כאלה ושתיים רגילות... אבל בכ"ז... אחלו לי מזל, חבריא!

קיצ, היא שלחה אותי לעשות צילום פנורמי, וזה מה שעשיתי ביום שלישי מיד אחרי העבודה... אין לכם מושג איך צחקתי כשקיבלתי את הצילום של הפה שלי לידיי. אני אצטרך לתת אותו למרפאה עוד שבוע וחצי, אז צילמתי אותו, שתהיה הוכחה לצמיחה המטורפת הזו של שיני הבינה שלי. הן אשכרה גדלו בשכיבה! מהצד! (אם תבקשו יפה אני אשלח לכם תמונות, זה הילאריוס! חחח) הראיתי את זה לאמא והיא נבהלה, איזו מן ילדה יש לה..... חח כולנו צחקנו בטירוף בבית =)

אהה, רגע, שכחתי! לפני שנכנסתי לצילום, הלכתי בפ"ת ו... הממ.. בעצם, עזבו, אני לא אומרת יותר דברים לפני שהם וודאיים, אז אני כולי תקווה שעוד שבועיים אשתף אתכם =) באמת שאני מקווה!!

אז יום רביעי... אהה, כן, ביום שלישי התקשרו אלי ואמרו לי לבוא לאודישן מחר. טוב. |לאדע|

אז יום רביעי אחרי העבודה נסעתי ברכבת לת"א, לבניין משה אביב ברמת גן (הבניין הגבוה ביותר במזרח התיכון... נו, בין אבא הלל לז'בוטינסקי, ליד רכבת מרכז, ליד הבורסה! זה עם האורות הצבעוניים בגג בלילה! נו, פתחו ויקיפדיה אם עוד לא זיהיתם), לא אמרו לי להכין שום דבר אז באתי בספונטניות שכזו, משרד ההפקות שלהם בקומה 38, אז כולי מתלהבת מהנוף, מטפסת על הספה לראות את החלון..... איזה יופי, אני אומרת לכם... אבל זה עוד כלום! חכו...

קיצ, האודישן הספונטני משהו היה דווקא סבבה (פרטים למובחרים)(אתם צריכים לבקש, אתם יודעים... חוץ מנירית, לה מגיע חינם =)) ובסופו הבנתי שזו עוד דרך לעשות כסף מהיר מבחינתם... אבל אני מעריכה אותם על הכנות לפחות. באמת. כרגע אין לי את הכסף להשקיע בזה, אולי בעתיד, מי יודע, אבל הנה עוד הזדמנות לשפשוף באודישן חינם =)

טוב, יצאתי לדרכי, ובדרך למעלית חשבתי לעצמי... מההה אני כבר פה, אני לא אחפש עוד קצת נוף מכיוונים אחרים? עליתי לקומה האחרונה במעלית, 39 או משהו, ומצאתי משרד בבנייה. הסתכלתי מהחלון, בחנתי את הפקקים בת"א, גיליתי שאפשר לראות משם כדורגל לייב (עם משקפת טובה) כי רואים איזה אצטדיון, אבל אני לא בטוחה איזה... איזה גובה, וואו, מדהים =) עמדתי ליד החלון, נהניתי מהרוח, ושרתי לעצמי בקול רם, בזמן שהמנקה במסדרון תוהה לעצמה אם הכל בסדר איתי...

החלטתי שהנוף הזה לא מספיק לי. אני רוצה לעלות לגג! כן, כמו בשיר שלנו, שזוהר הציע נישואין לנינט?! אהה, רגע, לא, זה היה על הגג של עזריאלי... פארש, נמוך יותר P= אהה! אז כמו בכוכב נולד שצביקה הדר על הגג, מכריז בדרמטיות "עכשיו... מתחילים!" נדמה לי שזה אותו גג... אבל אם כן, זה היה כשהבניין היה חדש יחסית.

טוב, בכל אופן והתחלתי לעלות במדרגות. אחרי שתי קומות הבנתי שזה ממש לא הסוף, וחיפשתי עוד מעליות. כשמצאתי אותן, עליתי לקומה האחרונה במעלית, 50 ומשהו, וגיליתי עוד הרבה משרדי עורכי דין. נכנסתי לאחד שהיה פתוח כדי להסתכל בחלון, אבל אחרי שני צעדים החלטתי לצאת, למען לא ישאלו אותי מה אני עושה שם. שוב עליתי שתי קומות במדרגות והבנתי, שוב, שזה עדיין לא הסוף.

הלכתי לחפש עוד מעליות, וכשמצאתי, עליתי לקומה האחרונה במעלית, שהפעם זו הייתה 68 אם אינני טועה, וכשיצאתי ממנה גיליתי שאלו בתי מגורים מסביבי. כן, מקומה 50 ומשהו עד 68 גרים אנשים. אמנם אנשים טחונים טיחווווו שיוצא להם כסף מהתחת כשהם מפליצים, אבל בכל זאת- אנשים. כל הדלתות היו דומות, ולא יכלתי לנחש באיזו מהן מסתתרות המדרגות למעלה. תכננתי לנסות, ואז הגיע גבר, רוסי, שמנמן, מבוגר עם שיער שיבה, ועם המון מפתחות קשורים למכנסיו.

"סליחה, יש דרך לעלות לגג?"

*מבטא רוסי* "בטח, יש מדרגות. אבל הכל נעול." (הוא גם לא הבין חלקים ממה שאמרתי)

"אההה *אכזבה נראית לעין*"

"למה את צריכה?"

"רציתי לראות, ו..."

"את גרה פה?"

"לא, סתם רציתי לראות את הנוף *משחקת את התיירת/הילדה הקטנה בעיר הגדולה*, אני פעם ראשונה פה, ו..."

"אבל ביום צריך לראות"

"כן, אבל לא תהיה לי הזדמנות שוב לבוא, וחשבתי, לפחות זה ו..." (*רוסי מהסס*)

"... בואי.."

*יש לציין שכאן מתחילה ההתרגשות, ובד בבד מתחילות המחשבות על איך בורחים מגבר רוסי שמנסה לאנוס אותך על הגג של מגדל משה אביב (או בחדר המדרגות אם ממש אין לך מזל...) ואל תגלו לאמא שגם אני חשבתי על זה, היא חושבת שרק היא...*

(מבטא רוסי) "זה שלוש קומות"

אכן עלינו שלוש קומות של חדרי מכונות, מקררים ומאווררים, ובקומה האחרונה יצאנו (עם המפתחות של הרוסי) למסדרון מרשת מתכת כזו, כמו בסרטי פעולה... בתוך המסדרון היה רעש מכונות, ומדרגות שמובילות לדלת הזזה מעל הראש שלנו. דלת של גג! הוא פתח את מנעול הרב-בריח העבה ופתח את הדלת, ועלינו במדרגות.

וואו.

וואווו!!

וואו זו מילה זעירה כל כך לתאר את היופי הזה! אין לכם מושג! אני בטוחה שבאור יום זה אפילו יפה יותר, אבל ככה, בחושך, רוח קלה בפניי, עם כל האורות של כל המדינה הקטנה הזו, כל הכבישים, המכוניות, כל הבניינים... וואו! גם רואים ממש יפה את הים, רק שאני לא ראיתי ים, ראיתי חושך, אבל הבנתי שזה הים... חח... אבל אני מתכוונת שרואים משם מדהים את הים, אני לא אתפלא אם רואים גם את קפריסין... חחחחחחח... זונות, זונות מי שגר שם, זונות אחד אחד! חחח (הקנאה, הקנאה)

נצמדתי לגדר, ואמרתי לרוסי שאני עושה סיבוב על הגג. הוא שוב היסס, והחליט להצטרף (אני חושבת שהוא העלה בדעתו שאני מתכננת להתאבד... חח) הלכתי את כל הסיבוב, רואה מתחתיי את הבזקי האורות הצבעוניים המתחלפים שדולקים תמיד בלילה, ומסתובבים... מלמטה תמיד נראה היה שבקומה האחרונה יש מסיבה כל לילה עם רדת החשיכה =)

אין לכם מושג, אין לכם מושג כמה שהכל היה מדהים! (טוב, כמה אני אגיד את זה?!)

באמת שאין לי מילים, אתם בטח שמים לב, לתאר כמה זה מדהים. ומי כמוני אוהבת נופים רומנטיים וגבהים מטורפים כאלו... כך שמעטים הדברים שילהיבו אותי יותר =)

הודיתי לו, וירדנו בחזרה לחדר המכונות מסרטי הפעולה, יצאנו לחדר מהדרגות, ירדנו שלוש קומות וירדנו במעלית המהירה בטירוף הזו (גם מקומה חמישים ומשהו עד למטה אין לה 'תחנות', כי זה המעלית של הדיירים.... אז בכלל מהיר =)) וכשהוא יצא מהמעלית הודיתי לו שוב, והמשכתי ללובי...

כאן אמנם פסק הפחד מאונס, אבל ההתרגשות ממש לא... התלהבתי לאמאבא, התלהבתי למטלי, התלהבתי לרויטל ובעיקר התלהבתי לעצמי =)

ואם כבר מדברים עם מטלי בטלפון אז העלנו נוסטלגיות שכאלו, מה שבכלל הרחיב את החיוך ועשה חמים בלב =)

עכשיו אני רואה שכתבתי טון, ואני מרגישה מטופשת שאני ממשיכה לכתוב לעצמי, כי הרי אף אחד לא יקרא הכל... חח

אז בקצרה, נו, מה כבר נשאר...

ציפיותי מהמשך החודש:

אני מצפה שאהנה בסופ"ש,

מצפה שאהנה ביום ראשון,

מצפה שאהנה ביום רביעי,

ויש לי תור לרופא שיניים בשבוע שאח"כ, שם אני מצפה שקצת פחות אהנה, אבל זה אפילו עוד לא העקירות... סתם סתימה. אז לעומת הטיפול בחיות המחמד הכלואות שלי זה עלול להיחשב כהנאה.

ואז יגמר החודש,

ונובמבר זה כבר חודש חדש......

אבל יש עוד זמן עד אז...

=))