אם הייתם אומרים לי היום בבוקר שאני אכתוב פוסט על דו"ח וינוגרד, סביר להניח שהייתי צוחקת לכם בפרצוף.

מה לי ולזה? עזבו אותי מפוליטיקה, התייאשתי מזה עוד לפני שנכנסתי לזה.

ובאמת שלא עניין אותי ולא חשבתי להתעניין. אבל פשוט אי אפשר להתחמק מזה!

גם מי שלא רוצה לדבר על זה, מדבר על זה שהוא לא רוצה לדבר על זה.

בוקר טוב, רדיו, 102FM, תכנית הבוקר של טל (ברמן) ואביעד (קיסוס), בין משפט אחד למשנהו- מדברים על כמה שדו"ח וינוגרד הוציא לאור את המובן מאליו, כי כולם יכלו כבר לפני 10 חודשים להסיק לבד את המסקנות לגבי המנהיגים שלנו.

כשהגעתי לעבודה, עדיין לא מתעניינת בדו"ח, לא ממש הקשבתי למבזקי החדשות (ועכשיו התבהר לי שגם שלא שמעתי מי ניצח בדו-קרב בגלגל"צ- בוב דילן או ג'ימי הנדריקס!! הכיצד?!) וכשחזרתי הביתה, עדיין לא מעוניינת להקשיב- כבר לא הייתה לי ברירה.

אמא כבר טובעת בפרשנויות השונות (כולן אותו דבר בסופו של יום) בין הערוצים האינסופיים. גם אותה זה לא הכי מעניין, אבל זה בטלויזיה- היא רואה.

ישבתי לאכול, ונקלעתי לשיחות של לונדון וקירשנבאום עם אורחיהם- שרים, חברי כנסת, מומחים והורים שכולים.

ואז זה הכה בי. קיבינימאט.

מתי התחלנו לתת לאנשים שלא אכפת להם מהמדינה לנהל אותה?!

*פלאשבק*

מרץ 2006, בוקר חורפי, השמש זורחת (בישראל זה קורה הרבה), אני בדרך לצבא, בסיס הקריה בת"א.

שלטי חוצות של תעמולת בחירות מכל עבר.

ירדתי מהאוטובוס, חציתי את הגשר של קניון עזריאלי כמו בכל יום, וממבט מלמעלה גיליתי שמפגינים מול הקריה נגד שאול מופז! (שר הביטחון דאז... כן?) שלטים, מצלמות, מגפון והמולה (אשר בגללה התמהמהתי וכמעט קיבלתי דו"ח על אי תקניות מאיזה נגד או קצין מזדיין).

זוכרים מה הייתה המהומה?

כשאריאל שרון (שיחלים במהרה) הכריז על הקמת מפלגת 'קדימה', הכנסת התחלקה לשניים; אלו שעוברים לקדימה ביחד עם שרון, ואלו שנשארים ודבקים במפלגתם.

מופז הכריז לא אחת על היותו נאמן למפלגת 'הליכוד', והודיע שהוא נשאר, וגינה את כל חבריו למפלגה שעברו בהינד עפעף למפלגה החדשה של שרון.

שבוע או שבועיים לאחר מכן- מופז מודיע על מעבר לתמיכה ב'קדימה'. הכנסת רעשה וגעשה, וגם הארץ.

(סלחו לי על אי-דיוקים, לא ערכתי מחקר, אני כותבת הכל ממה שאני זוכרת...)

על חוסר ההחלטיות של מופז, אולמרט (שהחליף את שרון לאחר ששקע בתרדמת) החליט לא להחזיר לו את תיק הביטחון. עונש. גם ככה האזרחים לא היו שמחים שמופז יקבל את התיק בחזרה, לא אחרי ה'פוזות' שלו. בצדק.

אחרי הבחירות הצמודות מאוד, אולמרט העניק את תיק הביטחון לעמיר פרץ, שכמעט הפך לראש ממשלה בעצמו. עם ישראל רוצה את פרץ? עם ישראל יקבל את פרץ!

רק חבל שפרץ בכלל לא רצה את תיק הביטחון. מה לו ולביטחון? הוא רצה את האוצר, או לפחות את הרווחה. הוא מבין דבר או שניים בתחום הזה. אבל בביטחון? לא כוס התה שלו.

עכשיו.. הייתם מצפים (הייתי מצפה) מהמנהיגים שלנו, או מנהיגים בכלל, קודם כל שלא יציעו למישהו תיק שאין לו עניין בו או נסיון ראוי. אבל אם כבר מציעים להם תיק שאין להם נסיון בו, או אין להם עניין בו- שלא יקחו אותו! נכון, זה המון כסף, וזה אחלה פנסיה, ותנאים מעולים והכל... אבל א. מי ישמע כמה חסר לכם וכמה אתם מסכנים, באמת רחמים, לבי לבי. ב. רבאקקקק אתם שם בשביל לדאוג למדינההה שלנו, ולא לעצמכם!!

בחייאת, אתם רואים בארה"ב שר ביטחון, או איך שהם לא קוראים לזה שם, שלא מבין מה הוא עושה? לא! רק איזה גנרל או איש צבא ותיק, אין מצב שזה קורה! אז למה אצלנו כן?!

וזו הבעיה! כי פעם זה לא היה ככה! היום אין כאלה בכנסת, שנמצאים שם באמת בשביל המדינה שלנו! וגם אם יש, הם מעטים מדי כשהם צריכים להיות הרב המכריע.

היום כל אחד שם חושב שמגיע לו הכל, ומי חושב על המדינה בכלל? יותר חשוב לבצע מעשים מגונים בכוסית התורנית, או לקנות בתים בכסף של המדינה. ברור. הרי בשביל מה הם שם... מותר להם הכל, הם הראש של המדינה, מי יגיד להם לא? ג'ורג' בוש? חחח הצחקתם אותם! גם אמריקה זה לא מה שהיה פעם. כל העולם זה לא מה שהיה פעם.

אני בטוחה שגם פעם היו אומרים שזה לא מה שהיה פעם. והם לא ידעו להעריך מה שיש להם כנראה, כי זה נראה היה מובן מאליו. מה, מנהיגים שמנהיגים את המדינה כי באמת אכפת להם?? מזתומרת, זה מובן מאליו, למה שזה לא יהיה ככה?! ובכלל איך יכול להיות מצב שזה לא יהיה ככה?!

אז עוד כמה שנים, עוד דור, ועוד אחד, יגידו כמה טוב היה פה בתחילת האלף השלישי... זה הרי ברור.

זה לא ברור לכם? אתם לא רואים מה יכול להיות גרוע יותר? בואו ואני אתן לכם כמה דוגמאות לדברים שאתם צריכים להעריך כל יום:

^אנחנו חיים בשלטון דמוקרטי, ולא דיקטטורי. זה נראה לכם כל כך ברור, אבל אתם יודעים, זה לא כל כך רחוק. זה לא דמיון, זה יכול מאוד לקרות יום אחד, ולא כל כך רחוק. וכבר שמעתי אנשים שלדעתם צריך להשליט משטר צבאי במדינה, כי זה הדבר היחיד שיעבוד. אני חושבת שהם טועים, אבל זה לא שיש לי רעיון אחר למשהו שכן יעבוד.

^כשאיש ציבור עושה דבר עבירה- שופטים אותו, כמו כל אזרח, בשיא החומרה ומענישים אותו כראוי. אתם יודעים בכמה מקומות בעולם אנשי ציבור ונבחרי ציבור מתחמקים בקלות יתרה מעונש על עבירות?? אנשים עם כוח זה מסוכן. אצלנו, בינתיים, עדיין יש קצת פרופורציות בנושא הזה.

^כל אחד יכול להפגין ולהעלות נושא לסדר היום, ולאנשים באמת יהיה אכפת. אנחנו מדינה קטנה שכל נושא שעולה על סדר היום המדיני/חברתי/אזרחי- מגיע לכולם, וכל אחד רשאי לבחור צד, ולהשפיע. ברב מדינות העולם אני מניחה שזה לא מגיע לאף אחד. תצעקו כמה שתרצו.

^אהה, ואנשים שם למעלה באמת מתייחסים לנושאים שמועלים על סדר היום, כמו קיפוח, עוני, מחלות, מיעוטים. אם אתה יודע להזיז דברים ולהפוך שולחנות- אתה תגרום לשינוי.

^הגבולות המדיניים שלנו ברורים, (וזה עוד בא מאחת שגרה בשטחים...) ברור לנו מי האוייב, אנחנו משופשפים ומוכנים לכל מלחמה/פעולת טרור שתבוא עלינו. יש כל כך הרבה מדינות שלא רגילות לזה, ופיצוץ של איזה מחבל מתאבד יכול לגרום להפיכות בשלטון ולזעזע את המערכת. אנחנו יודעים בדיוק עם מה יש לנו עסק, המשטרה והצבא מתורגלים ויודעים בדיוק מה לעשות במקרים של התראות וכיו"ב.

(נכון שלא הייתי צריכה להזכיר את המשטרה שלנו בחלק של הפוסט שבו אני מנסה לשכנע שדווקא לא כל כך נורא? בת'כלס זה בערך כמו הממשלה, המדינה צריכה אנשים שאכפת להם, וחסרים כאלו... אבל עזבו... בואו לא נפתח את זה בכלל)

^יש לנו ארץ יפה! עם קיץ שאפשר ללכת בו לים (ותחשבו איזה באסה למדינות שאין בהן ים!! צריך לעבור מדינות בכדי לראות ים, יש אנשים שמתים בלי לראות ים במציאות!! תעריכו!!) ועם חורף טרופי משהו, שמש וגשם ושלג ושמש וקור וחום... ויש לנו כל כך הרבה אור! אתם מודעים לעובדה שעוד כמה מאות שנים יהיה הרבה יותר חשוך ללכת ברחוב, כי זיהום האוויר וחלקיקי הזבל מסביב יתרבו ונלך באיזה חלל אביך בצבע חום-כתום... לא נוכל לנשום לרווחה, התחלואה תגבר, שלא לדבר על סרטן, עם כל הקרינה הזו... או הסיגריות לחילופין... כל הרעלים...

ואזזז... הו אז.... אנחנו (בטח כבר לא אנחנו, אבל אלו שיהיו פה אחרינו) נגיד "וואו, כמה טוב היה פה פעם... כמה פשוט... הבעיות היו קטנות ולא משמעותיות, חבל שזה כבר לא ככה, העולם נהרס... זה כבר לא מה שהיה פעם.........."

זה לא מובן מאליו. החיים לא מובנים מאליהם.

תחייכו. למרות הכל.

יעל.