לליאונה :
קווודם כל ,
אני - לא עשיתי לך שום דבר .
נתחיל מזה שהתחלת לכעוס עליי בגלל יום כיפור ,
שרבתי עם טלמור ורציתי ללכת הביתה .
א. רציתי ללכת וזכותי ללכת,
ב. בלה בחרה לבד לבוא איתי ,
עם גם יכלה לחזור עם טלמור .
אחר כך , התחלת עוד יותר לכעוס עליי כי רבתי עם טלמור עם יותר .
א. זכותי לריב עם טלמור כמה שבא לי ,
ב. אני כבר השלמתי איתה
אחרי זה פתאום החלטת שאת רבה איתי כי "גנבתי" לך את בלה ,
אחרי חצי שנה פתאוום נזכרת .
אוי ליאונה באמת .
את אפילו לא יודעת למה את כועסת עליי .
והאמת היא שאני לא רוצה לריב איתך בכלל .
אין לי כוונות רעות ,
ותאמיני לי שגם לך אין
שניינו בני אדם ושניינו לפעמים עושים טעויות .
ועכשיו לא נתחיל לריב על הטעויות האלה כל החיים .
לאבלינה :
נתחיל בזה ,
שביום כיפור לא הייתה לך בעיה איתי ,
לא אמרת לי כלום ולא כלום .
יום אחרי זה גם לא ,
גם לא ביום שלאחר מכן .
אבל פתאום ,
"את התנהגת מגעיל ביום כיפור"
נכווון ? פתאום נזכרת .
מה עשיתי ביום כיפור ?
"היית מגעילה "
אבל מה עשיתי ?
"היית מגעילה"
נו באמת .
תעשי לי טווובה ,,
וגם כמו שכתבתי לליאונה ,
אין לי שום כוונה לריב איתך .
למעיין :
נתחיל בזה ,
שלך ! לא עשיתי כלום .
לא ראיתי אותך , לא דיברתי איתך ,
ומה שכתבתי לך על בלה ?
האמת זה היא אמרה לי להגיד לך .
ואני יצטט .
"את יכולה להגיד משהו למעיין בלי להגיד שאני אמרתי את זה"
"כן"
"כל פעם שאני יוצאת איתה בהפסקה ,
כל פעם היא מדברת רק על עצמה
'מעיין , מעיין , מעיין , יקיר'
פעם אחת - פעם אחת היא לא שאלה מה שלום בלה"
ותפסיקי להאשים אותי על מה שלא עשיתי .
זהו , אמרתי כל מה שהיה לי להגיד ,
עכשיו תעשו עם זה מה שבא לכם .
היום אני בסופרלנד [: