קסם שימושי

מאז שהנסיכה התחילה ללמוד בבית הספר, הבקרים שלנו מתחילים הרבה יותר מוקדם. בשנה שעברה היא בדרך כלל הגיעה לגן ברגע האחרון, אבל עכשיו היא צריכה לעלות על ההסעה כבר ב-7:35, ומכיוון שהיא צריכה זמן להתעורר בנחת, הבוקר מתחיל כבר בשש וחצי. מכיוון שכך, גם אני מנסה לנצל ביתר אפקטיביות את השעות של הבוקר.

היום המשמעות של זה היתה שכבר בשמונה וחצי בבוקר הייתי בדואר בסכנין, לשלוח חבילות, ואז בשיא הספונטניות נסעתי לכרמיאל לקנות משהו. מה לעשות שזה שאני מתחילה את הבוקר מוקדם יותר לא שינה את הרגלי פתיחת החנויות בכרמיאל??? אז מצאתי המון חנויות סגורות. שתיתי כוס קפה בהמתנה לזה שייפתחו, קניתי שני ספרים בחנות הספרים שכן נפתחה וויתרתי על יתר הדברים שרציתי, כי החנות עדיין היתה סגורה בתשע וחצי...

ואז, בדרך ליובלים, נתקעתי מאחורי רכב למד שהנהגת המתלמדת בתוכו לא הצליחה להחליט מה היא רוצה לעשות ופיספסה את הרמזור. אני מסרבת להתעצבן מדברים כאלו, אז במקום זה הסתכלתי מסביב ואז ראיתי...

זקנה רוכבת על חמור. אנחנו מדברים על הכביש הראשי בכרמיאל. חמור. עם שקים משני הצדדים, וזקנה עם כפיה ומקל קטן. נכון שזה נשמע כמו התחלה של איזה סיפור אגדה?

אז חייכתי לעצמי, והצטערתי ששכחתי לשים את המצלמה בתיק, והזכרתי לעצמי שאם לא הייתי ספונטנית, או שהחנות היתה נפתחת מוקדם, או שהתלמידת נהיגה היתה יותר מיומנת - הייתי מפסידה את החיוך הזה. אז איזה מזל שלא!

יום טוב גם לכולכם!

________________________________

משהו קטן וטוב #29

שרוני קראה בפוסט הקודם שאני אוהבת את "שיר אהבה אינדיאני" וארגנה לי אותו בתור רינגטון. עכשיו אני רק צריכה שיגיע איזה גאון טכני, i.e. אחד הילדים, ויסדר לי אותו בטלפון... תודה יקירתי!

כשנולדתי, בוודאי היה בעולם עודף עצום של אופטימיות, כך שזכיתי לכמויות גדושות של תכונה זו. תמיד העדפתי לראות את החצי המלא של הכוס ופוליאנה, הדמות הספרותית המקסימה ששמה כבר הפך לשם נרדף לאופטימיות, היתה לי אחות נפש ודמות לחיקוי.

עם זאת, אני לא חושבת שזה מקרה שגם ספר ההמשך מסתיים לפני שפוליאנה נישאת, יולדת ילדים ומתחילה לשלם משכנתא… לתחנות שאנחנו עוברים בחיים יש איזושהי יכולת לשחוק חלק מן האופטימיות. מי שמתמזל מזלו, פוגש בדרך אנשים שעוזרים לו לדבוק באמונה שהכוס חצי מלאה ושאם רק נאמין – הפיות תישארנה בחיים…

מזלי הפגיש אותי עם כמה וכמה אנשים כאלה, אבל אין ספק שהייתי טובה במיוחד בגלגול קודם, כי הגלגול הזה הביא לי איש מושלם לחלוק איתו את חיי.

וכך, כשקורה ואני רואה רק את הסיבות למה משהו לא יכול לקרות, האיש שאיתי רק פותח זוג עיניים גדולות ושואל "למה בעצם לא?" וכשזו זווית הראייה, פתאום הבלתי אפשרי הופך לאפשרי. וכך הגענו ליובלים, וכך נסעתי לטיול נחשק בקנדה וכך קרו עוד כמה דברים נפלאים בחיים שלנו. כמה נפלא.

אחרי מספיק מקרים כאלו, בהם אני חשבתי למה לא, והוא שאל "למה בעצם לא?", למדתי גם אני לחשוב כך, ולנטרל את ההתנגדויות שלי עוד לפני שהן מתקבעות בחיי.

ולמה זה חשוב?

כי כשהתעורר בי הרצון להגשים חלום ולהקים מקום אחר, כזה שראיתי רק בחלומות שלי, במקום לומר לעצמי למה לא, שאלתי "למה בעצם לא?" ויצאתי לדרך. בדרך למדתי הרבה על תוכניות עסקיות ותחזיות, מט"י וחונכות עסקית, סיכונים וסיכויים, עיצוב ואריזה, יבוא ועמילי מכס, אובליגו ופחת ועוד הרבה מושגים שבטח יביאו לי תועלת יום אחד (זה הרי מה שאנחנו אומרים לילדים שלנו כשהם שואלים למה הם צריכים ללמוד מתמטיקה, לא?). למדתי הרבה הרבה יותר על כוחה של אופטימיות, על כוחם של חברים ועל כל האנשים הטובים שאפשר לפגוש בדרך, אם רק מפסיקים לפחד ויוצאים אליה.

לפני כמה חודשים קרם החלום שלי עור וגידים ומאז אני חיה את החלום יום יום, עם חיוך גדול על הפנים. ואחרי כמה חודשים של התגלגלות כבעלת עסק עצמאי, ופתיחת אתר אינטרנט, החלטתי שהגיע הזמן גם לבלוג משלי. בלוג בו אחלוק איתכם (בתקווה שקהל קוראי הנאמנים יהיה גדול משלושה…) מחשבות על חלומות, רעיונות משמחים למתנות, חגיגות ושאר ירקות ודוגמאות ליצירה. ואם יהיו שאלות ובקשות – מה טוב - אני כאן - עם שמחה, כיף, יצירתיות ובעיקר - אהבה גדולה גדולה.

ומה קורה בקסם שימושי?