טוב, אז אני לא הכי אוהבת לדבר על זה, אבל הרגשתי צורך לשתף בסופו של דבר. זה לא גם שאני לא נזכרת בזה ולא חושבת על זה כל יום בערך.

במבצע (יותר נכון מלחמה..) "עמוד ענן", עברתי התקף חרדה שנמשך לא מעט זמן. המלחמה הזאת הייתה אחת התקופות שהיו אצלי הכי קשות נפשית- גם כשהייתי בבית וגם כשהייתי בבסיס. כל הזמן הייתי סביב לחצים ופחדים והגעתי כבר למצב של הלם נפשי.

מאז הבנתי שהנפש שלי לא במצב המושלם. מאז אני מדמיינת אזעקות ולא נמצאת בדרום אף פעם מבלי לחשוש. מספר חודשים לאחר המבצע, הייתה אצלינו בבסיס אזעקה עולה ויורדת (לא כמו אזעקות של הקפצות תרגולת שהיו אצלינו כל יום), כאשר זה קרה, בערך פעמיים, שוב הגעתי למצב שבו הייתי קרובה להתקף חרדה. ובסופו של דבר לא היה מדובר באזעקות אמת.

ובמשך יום יום, אני מתחילה לחשוש שכל צליל שמזכיר אזעקה, אפילו בחלקו, הוא אזעקת אמת- אופנוע, סירנות של משטרות.. ובכל פעם כשזה קורה, הלב שלי פועם בחוזקה עצומה, ואני קופאת במקום. אפילו לא צועקת וצורחת, פשוט קופאת לגמרי.

גם בלילות יצא לי לחלום כמה פעמים שאני נמצאת בזמן צבע אדום ופוגעות בי רקטות. 

ברור לי שחס וחלילה, ברגע של אזעקת אמת, עלול להגרם לי נזק.

לא שאני מצפה עכשיו שכל אחד ואחת מכם מבין בזה- אבל יש למישהו עצה באמת חמה איך אפשר לטפל בזה? בלי שום עזרה מקצועית של פסיכולוגים וכד'.. אם זה אפשרי בכלל.

אני אשמח מאוד לעצות ולתמיכה שלכם. בהמון תודה והערכה!