לפעמים אני שואלת את עצמי למה מגיע לי לסבול ממחלה כרונית שמגבילה אותי במספיק דברים בחיי, שמציקה לי כל כך ושגורמת לי התמודדות עם סבל בחיי היום-יום.

קשה. 

אני חושבת שאחת הסיבות לאופי שלי היא תכונת הכעס, שכנראה שלא עזבה אותי עד עכשיו. אין ספק שכל ההאכזבות והשברים מהעבר הביאו איתם כעס עצום לאחר הכאב.

אני פשוט רוצה להפסיק להזכר בכל הדברים הרעים שקרו פעם ולהתמקד אך ורק בעתיד.